שאלת היקפם המדויק של אישורי החקירה שנתן היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט, למשטרה בשלביהן הראשונים של חקירות נתניהו עמדה במוקד היום הרביעי לחקירתו הנגדית בבית המשפט המחוזי בירושלים (היום, רביעי). סנגורו של ראש הממשלה, עו"ד עמית חדד, הציג מייל מפורט מ-26 ביוני 2016 שהופץ בעקבות דיון רגיש, וטענו כי בניגוד לטענת מנדלבליט על אישורים גורפים למספר נושאים, ההנחיה הכתובה התייחסה אופרטיבית לגביית גרסה מארי הרו בעניין ההקלטות בלבד. הערה חריגה של השופט משה בר־עם באולם חידדה את הפער הבולט בין גרסת העד לבין התיעוד הכתוב.
חדד פתח בניסיון לברר האם מנדלבליט אישר בתקופה שבין יוני לאוגוסט 2016 חקירה רחבה של "טוהר המידות" או היתרים מוגדרים בלבד. מנדלבליט ציין כי הביטוי "טוהר המידות" מוכר לו והוא משתמש בו לא מעט, אך אינו זוכר אם התייחס אליו בדיון ספציפי זה. חדד הציג את המייל שנשלח מיד לאחר הדיון ב-26 ביוני 2016, ובו נכתב במפורש: "היועץ נתן אישור לגבות גרסה מאת א.ה. [ארי הרו] בעניין ההקלטות. לאחר בחינת ממצאי חקירתו של א.ה. ולאור האמור בה תתקבל החלטה לגבי ההמשך".
נחשף: מנדלבליט עשה בעצמו את מה שנתניהו מואשם בו
הסנגור הדגיש כי במסמך הרשמי לא הוזכר כל אישור לחקור חשדות למתנות מארנון מילצ'ן או מג'יימס פאקר, ואף לא ניתן היתר כללי לעבירות טוהר מידות, אלא מדיניות של "עקב בצד אגודל". מנדלבליט מצידו טען כי במהלך הדיונים ניתנו אישורים נוספים בעל פה, אך השופט משה בר־עם התערב והעיר במפורש כי אותם אישורים שבעל פה אינם מקבלים כל ביטוי במייל שהוצג. מנדלבליט הסכים שהדברים אינם כתובים במסמך, אך עמד על כך שההנחיות בישיבות לא חייבו להשתקף במלואן בכל מייל טכני.
כדי לבסס את הטענה שהמשטרה פתחה בפעולות מעבר למוסמך, חדד הקריא קטעים מעדותו של חוקר המשטרה כורש ברנור מאפריל 2024, שבה אישר כי ב-26 ביוני 2016 טרם היה בידי המשטרה אישור מהיועמ"ש לחקור את נושא המתנות מארנון מילצ'ן, אף על פי ששמו כבר היה על הפרק ברשימת הבדיקות.
מנדלבליט הודה: העברתי מידע לדנה ויס – חדד: החומרים הוסתרו
בהמשך, הוצגו חלקים מתוך פרוטוקול הישיבה המושחר, שבהם דובר על חמש פרשות שונות, תיק 2000, חשדות לבחירות, מטה מקביל, טיסות ומתנות, ורישומי מימון. מנדלבליט טען כי כל הנושאים נכללו במסגרת מסכת הבדיקה המקורית ואף ציין כי אמר באותה עת "לא אמרתי לא לחקור, השאלה איך ומתי", אך חדד התעקש כי עצם העלאת הנושאים לדיון אינה מעניקה למשטרה היתר לבצע פעולות חקירה אופרטיביות ללא אישור מפורש נוסף.
לצד זאת, הדיון נגע במסמך מ-6 ביולי 2016 שבו אישר מנדלבליט לפרסם הודעה לציבור על פעילות סמויה, כשמוסכם שמדובר באישור פרסום בלבד ולא באישור חקירה, ובמזכר מספטמבר 2016 שתאר את התקדמות הבדיקות. עו"ד גילדין מטעם התביעה טען כי כבר ביוני נכללו נושאים נוספים כדוגמת מתנות והדגיש שספטמבר אינו המועד הראשון שעלה בו תיק 1000, בעוד השופט בר־עם חידד את ההבחנה בין הליך בדיקה ראשוני לבין מתן אישורים אופרטיביים לביצוע פעולות חקירה בפועל.
חדד חשף חשד להעברת מידע אסורה מנהגי נתניהו: "חמור ממרמה"
בעוד שראשי מערכת אכיפת החוק ניסו להציג בדיעבד מסגרת רחבה וגורפת של אישורים שניתנו כבר בשלבים הראשונים, המסמכים הכתובים הרשמיים מהזמן אמת, כדוגמת המייל מיוני 2016 ועדותו של כורש ברנור, מוכיחים לכאורה כי האישורים שניתנו בפועל היו מצומצמים, הדרגתיים ומדודים בקפידה: "עקב בצד אגודל), ולא כללו היתר גורף לחקור נושאים כמו תיקי המתנות או עבירות טוהר המידות.
העובדה שהשופט משה בר-עם בעצמו היפנה את הזרקור לכך שההנחיות בעל פה שעליהן העיד מנדלבליט אינן מקבלות שום ביטוי במסמכים הכתובים, מחזקת את טענת ההגנה כי פעולות חקירה מרכזיות בוצעו בשלבים הראשונים ללא עיגון פורמלי מלא מצד היועץ המשפטי לממשלה, דבר המערער את תוקפם וסדרי המינהל של תחילת החקירות.
