פרוטוקול בן 12 עמודים, שחלקים נרחבים ממנו הושחרו, עמד היום (רביעי) במוקד היום הרביעי לחקירתו הנגדית של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט, בבית המשפט המחוזי בירושלים. סנגורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, עו"ד עמית חדד, ביקש לבדוק בדקדוק באמצעות ציטוטים מתוך הפרוטוקולים מה בדיוק אושר למשטרה בישיבה הרגישה שנערכה ב-26 ביוני 2016, שבה נדונו כמה כיווני בדיקה. העימות חשף פערים עמוקים בין התיעוד הכתוב, הטענות על מתן הנחיות בעל פה, ושאלת היקף גילוי החומרים המלא להגנה.
חדד הציג לבית המשפט את המסמך המרכזי מ-26 ביוני 2016 המשתרע על פני 12 עמודים, והפנה את תשומת הלב לעובדה שחלקים משמעותיים ממנו הושחרו. הסנגור טען כי כדי לבחון את גבולות הסמכות והאישורים שניתנו למשטרה, ההגנה זקוקה לתיעוד המלא והגלוי, וכי אין להסתפק בקטעים חלקיים או בזיכרונו של העד. מנדלבליט השיב כי אינו זוכר את פרטי הדברים שנאמרו בכל דיון ודיון מלפני עשור, אך עמד על כך שבישיבות ניתנו הנחיות ואישורים בעל פה שאינם חייבים לקבל ביטוי מלא בכל תכתובת טכנית.
השופט שאל על האישור לחקירת הדס קליין ומנדלבליט הסתבך בתשובה
בדיון התברר כי בישיבה הוצגו חמישה עד שישה כיווני בדיקה אפשריים: החשדות שהפכו לתיק 2000, חשדות לזיוף בחירות, פעילות מטה בחירות מקביל, טיסות ובתי מלון, מתנות וטובות הנאה, ורישומי מימון טיסות. חדד ביקש להבחין בחדות בין עצם העלאת נושא לדיון לבין מתן אישור לבצע בו פעולות חקירה.
הסנגור הציג שוב את המייל שנשלח מיד לאחר אותה ישיבה שבו תועד אך ורק אישור נקודתי לגבות את גרסתו של ארי הרו בעניין ההקלטות, עם ההנחיה המדויקת: "היועץ נתן אישור לגבות גרסה מאת א.ה. [ארי הרו] בעניין ההקלטות. לאחר בחינת ממצאי חקירתו של א.ה. ולאור האמור בה תתקבל החלטה לגבי ההמשך". חדד הדגיש כי מדובר במדיניות מדורגת של "עקב בצד אגודל" השוללת אישור גורף לכל יתר הנושאים. מנדלבליט דחה את המסקנה ועמד על כך שניתנו הנחיות נוספות.
הדו-קרב בין עו"ד חדד למנדלבליט על מועד פתיחת תיק 1000
בשלב זה התערב השופט משה בר-עם והעיר במפורש כי האישורים הנוספים שתיאר מנדלבליט אינם מקבלים שום ביטוי במייל שהוצג. מנדלבליט הסכים שהם אינם כתובים במסמך, אך חזר והדגיש את ההבחנה בין התיעוד הכתוב לבין ההנחיות בעל פה.
הדיון הסתעף גם לשאלת זהות הדוברים בפרוטוקולים שסומנו ללא שמות מלאים, ולאזכורי הקלטות שטיבן לא זכור למנדלבליט. חדד הציג אמירה שיוחסה למנדלבליט באותם דיונים מוקדמים: "לא אמרתי לא לחקור – השאלה היא איך ומתי".
החשד לניגוד עניינים בחקירה – וההוראה לכאורה לבלום את מח"ש
מבחינת ההגנה, אמירה זו מוכיחה כי מנדלבליט הקפיד על שליטה קפדנית בשלבי הפעולה וכי עצם הדיון לא היווה אישור חקירה מיידי. מנדלבליט הסביר כי אכן פעל באופן מדורג בהתאם לחומרים, אך הדבר אינו סותר את מתן האישורים לבדיקת הנושאים.
לאחר מכן התפתח ויכוח חריף נוסף בין ההגנה לתביעה סביב היקף גילוי החומרים והפרוטוקולים המלאים, כאשר ההגנה דורשת את חשיפת מלוא התיעוד כדי לפזר את הערפל סביב גבולות האישורים שניתנו לחוקרים בשלבים הראשונים.
בהמשך, עו"ד עמית חדד הציד קטע מפרוטוקול של דיון שנערך ב־17 ביולי 2016, שבו מיוחסת ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט, אמירה חריגה כלפי המשטרה: "אתם מתחילים בדיקה אחרת לגמרי על דברים שלא אישרתי, אמרנו להתמקד בנושאים אלה". חדד ביקש לברר אם מנדלבליט אכן אמר את הדברים, והיועמ"ש לשעבר השיב: "זה אני זוכר, כל מילה. הגיוני שזה אני, זה אני, ברור". הסנגור טען כי הדברים מלמדים שמנדלבליט עצמו העיר לחוקרים על כך שהחלו לבדוק נושאים שלא קיבלו את אישורו.
בפרוטוקול שהציג חדד הוזכרו כמה נושאים שנדונו במסגרת הבדיקות המוקדמות בעניינו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובהם בחירות 2009, מימון כפול ומתנות בסכומים גדולים לראש הממשלה. חדד ביקש להראות כי מנדלבליט הגדיר למשטרה נושאים מסוימים שבהם הותר לה להתמקד, וכי בשלב מאוחר יותר התברר לו שהחוקרים התקדמו גם לכיוונים אחרים. לאחר שהסנגור שאל אם משמעות הדברים היא שהמשטרה חקרה נושאים שלא אושרו, התנגדה התביעה והעד התבקש לצאת מהאולם.
התובע, עו"ד יונתן גילדין, טען כי הדברים הוצגו ללא ההקשר המלא וכי הדבר עלול להטעות את העד. לדבריו, מהקטעים הנוספים שהגישה התביעה לבית המשפט עולה, לשיטתה, שהאמירה מתייחסת דווקא לנושא הנוגע לאודליה כרמון, ולא בהכרח לבדיקת המתנות בתיק 1000. גילדין ביקש לאפשר למנדלבליט לעיין בנספח שהגישה התביעה, ואף הציע להציג לו את הפרוטוקול המלא שהביא עמו לאולם, כדי שיוכל לבחון את רצף הדברים ולהסביר את משמעותם.
ההצעה עוררה התנגדות מצד חדד, שהבהיר: "העד לא יראה משהו שאנחנו לא רואים". השופט משה בר-עם התייחס לקושי שבהצגת חומר שאינו גלוי באותה מידה לכל הצדדים, ואילו השופט עודד שחם הבהיר כי אם יוחלט להציג את הפרוטוקול המלא, יש לשקול למסור אותו גם להגנה, גם לבית המשפט וגם לעד. גילדין טען כי בית המשפט כבר בחן בעבר את הקטעים הרלוונטיים, בעוד חדד עמד על כך שההגנה חייבת לקבל את החומר לפני שיוצג למנדלבליט. השופט שחם הודיע כי ישקול את הבקשה, ובקטע הדיון שנמסר לא ניתנה החלטה סופית בנושא.
העימות על הפרוטוקול הצטרף למחלוקת שהתפתחה מוקדם יותר בדיון סביב מסמך בן 12 עמודים המתעד ישיבה מ-26 ביוני 2016, שחלקים נרחבים ממנו הושחרו. חדד ביקש לברר אילו נושאים נדונו באותה ישיבה ואילו פעולות חקירה אושרו בפועל. השופט בר־עם העיר כי רוב הפרוטוקול הושחר, ומנדלבליט השיב כי אינו יכול לדייק כיום בתאריכים ובפרטי ההחלטות, אך הוא זוכר את הנושאים שנדונו. חדד טען כי ההגנה הייתה צריכה לקבל את מלוא החומר כדי לבחון את השתלשלות האירועים ואת האישורים שניתנו למשטרה.
מוקדם יותר העלה חדד טענה נוספת הנוגעת לאופן שבו השיגה המשטרה מסמכים במסגרת בדיקת החשדות בתיק 1000. לטענתו, החוקרים שלחו את הדס קליין, שעבדה אצל איש העסקים ארנון מילצ'ן, להשיג מסמכים באמצעות הצגת מצג שלפיו היא מבצעת ספירת מלאי עבור מעסיקה.
הסנגור ביקש לברר אם מנדלבליט ידע על הפעולה או אישר אותה. התביעה התנגדה להצגת הדברים כעובדה, והשופטים הבהירו כי מדובר בטענה של ההגנה שטרם הוכרעה. לאחר שהעד חזר לאולם שב חדד והעלה את הטענה, וציין כי לדבריו היא נתמכת בעדויות ובמסמכים. בקטע הדיון שנמסר לא מופיעה תשובה מהותית של מנדלבליט לשאלה אם ידע על הפעולה או אישר אותה.
בהמשך עבר חדד לשאלת האישורים להוצאת צווי חיפוש בשלבים הראשונים של הבדיקות. הסנגור הפנה לבקשה להוצאת צו חיפוש מ־29 ביוני 2016, הנוגעת לאדם שזוהה בדיון בראשי התיבות ס.ס., ושאל את מנדלבליט אם אישר את הפעולה. היועמ"ש לשעבר השיב: "לא זוכר דבר כזה". חדד טען כי חוקרי המשטרה אישרו בעדויותיהם שבמקרים שונים הוצאו צווים ללא קבלת אישורו האישי של מנדלבליט. בתגובה אמר העד: "טוב, זה חדש לי, אבל בסדר".
מנדלבליט הבהיר כי לא כל פעולה חקירתית הייתה חייבת לקבל את אישורו האישי. לדבריו, לצד אישור נושאי הבדיקה, היה עליו לאשר גם פעולות חקירה מרכזיות, אך הפיקוח השוטף על יישום ההנחיות היה נתון גם בידי הפרקליטות המלווה. "כל פעולה? לא, לא כל פעולה צריכה להגיע אליי", אמר. חדד ביקש לברר אם בתחילת הבדיקות הנחה את החוקרים לקבל את אישורו לכל פעולה, אולם מנדלבליט השיב כי אינו זוכר שנתן הוראה גורפת כזאת. הסנגור טען כי המסמכים שיוצגו בהמשך יתמכו בגרסתו.
במסגרת שחזור השתלשלות האירועים חזר חדד לישיבה שהתקיימה ב־26 ביוני 2016, שלאחריה נשלח מייל ובו נכתב: "היועץ נתן אישור לגבות גרסה מאת א.ה. בעניין ההקלטות. לאחר בחינת ממצאי חקירתו של א.ה. ולאור האמור בה תתקבל החלטה לגבי ההמשך". ראשי התיבות א.ה. מתייחסים לארי הרו, לשעבר ראש הסגל בלשכת נתניהו. חדד טען כי המייל מלמד על אישור נקודתי לגביית גרסתו של הרו בעניין ההקלטות, ולא על היתר רחב לבדיקת כלל החשדות שהמשטרה הציגה באותה תקופה.
מנדלבליט אישר כי זהו תוכן המייל, אך טען כי לצד ההוראה הכתובה ניתנו גם אישורים והנחיות בעל פה. השופט בר-עם העיר כי האישורים הנוספים שעליהם דיבר מנדלבליט אינם מופיעים במסמך. היועמ"ש לשעבר הסכים שהדברים אינם מקבלים ביטוי במייל, אך עמד על כך שהיעדרם מהתכתובת אינו מלמד שלא ניתנו. חדד טען כי דווקא משום שמדובר בבדיקות הנוגעות לראש ממשלה, יש חשיבות לתיעוד מדויק של הנושאים והפעולות שאושרו.
חדד הציג גם קטע מעדותו של חוקר המשטרה כורש ברנור, שנמסרה בבית המשפט באפריל 2024. ברנור נשאל אם ב־26 ביוני 2016 היה בידי המשטרה אישור מהיועץ המשפטי לממשלה לחקור את נושא המתנות מארנון מילצ'ן, והשיב בשלילה. החוקר הסביר כי שמו של מילצ'ן כבר היה מוכר למשטרה והופיע ברשימת נושאים שהובאה לדיון. חדד טען כי העדות מוכיחה שהמשטרה הכירה את החשדות, אך לא קיבלה באותו שלב היתר לחקור אותם. מנדלבליט לא אישר את המסקנה הזאת והשיב כי אינו זוכר את פרטי האישורים שניתנו לפני כעשור, אך זוכר שהתיר לבדוק חשדות לקבלת טובות הנאה מאנשי עסקים.
נושא נוסף שעלה בחקירה היה גביית עדותה של הדס קליין, שהפכה לאחת העדויות המרכזיות בתיק 1000. מנדלבליט הסביר כי עדותה שינתה את הערכתו בנוגע לחשדות לקבלת מתנות, משום שהציגה מידע על היקפן ועל נסיבות קבלתן. לדבריו, בעקבות העדות התחזקה התשתית הראייתית, והדבר השפיע על ההחלטות שהתקבלו בהמשך. עם זאת, הוא הבהיר כי אינו זוכר שנתן הוראה אישית לגבות את עדותה.
כאשר השופט בר־עם ביקש לברר אם אישר מראש את גביית עדותה של קליין, השיב מנדלבליט: "לא אישרתי פעולת חקירה על הדס קליין, לא זוכר את זה, אולי אני טועה בזה". בהמשך הסביר כי לא נתן, למיטב זיכרונו, אישור שהתייחס דווקא לקליין, אך סבר שהמשטרה פעלה במסגרת היתר כללי לבדוק את נושא המתנות. חדד טען כי יש להבחין בין אישור לבדוק נושא מסוים לבין היתר לבצע פעולה חקירתית קונקרטית, וביקש לברר אם גביית העדות נכללה בגבולות האישור המקורי.
במהלך הדיון הציג חדד גם מסמכים מיולי ומספטמבר 2016, בניסיון לברר מתי אושרה בדיקת החשדות שהתפתחו בהמשך לתיק 1000. אחד המסמכים עסק באישור לפרסם הודעה לציבור על קיומה של בדיקה בעניינו של נתניהו. מנדלבליט הסכים כי אישור לפרסום הודעה אינו מהווה כשלעצמו היתר חדש לביצוע פעולות חקירה, אך טען שהאישורים הרלוונטיים ניתנו קודם לכן. חדד הפנה גם למזכר מספטמבר וביקש להראות כי בדיקת החשדות התפתחה בהדרגה, ולא אושרה במלואה כבר ביוני.
התביעה חלקה על הפרשנות שהציגה ההגנה וטענה כי נושא המתנות כבר נדון במסגרת הבדיקות המוקדמות. מנדלבליט עמד על כך שהאישורים שנתן לא הוגבלו בהכרח לפעולה היחידה שנזכרה במייל, וכי לצד ההנחיות הכתובות התקבלו החלטות גם במהלך הישיבות. חדד, מנגד, טען כי עצם העלאתו של נושא בדיון אינה מוכיחה שניתן אישור לבצע פעולות חקירה בעניינו.
בשלב מאוחר יותר של הדיון חזר חדד לפרוטוקול מיולי 2016 ולאמירה שלפיה המשטרה החלה לבדוק נושאים שלא אושרו. התביעה התעקשה כי יש להציג את ההקשר המלא של הדברים, ואילו ההגנה דרשה לקבל את אותו חומר לפני שיוצג לעד. השופטים דנו באפשרות למסור את הפרוטוקול המלא לכל הצדדים, והשופט שחם הודיע כי ישקול את הבקשה. לקראת סיום ביקש חדד לסיים את החקירה לאותו יום בשל אזכרה משפחתית, והדיון הסתיים בקטע שנמסר ללא הכרעה מתועדת בבקשה הנוגעת להצגת המסמך המלא.
