היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט הודה היום (שני), במהלך חקירתו הראשית במשפט ראש הממשלה בנימין נתניהו, כי בעבר חשד באפשרות שפרקליט מסוים היה מעורב בהדלפות. הדברים נאמרו לאחר שסנגורו של נתניהו, עו"ד עמית חדד, עימת אותו עם טענות על "מכת הדלפות" שליוותה את החקירות בשנת 2017. מנדלבליט דחה את הטענה שהאשים את הפרקליטות כולה בהדלפות, אך אישר כי היה פרקליט מסוים שלגביו עלה אצלו חשד. חילופי הדברים עוררו צחוק באולם בית המשפט.
במהלך החקירה הראשית חזר חדד לתקופה שבה הועברו חומרי חקירת בזק לפרקליטות, בנובמבר 2017, וביקש לברר מה ידע מנדלבליט על הדלפות לתקשורת באותה עת. חדד שאל: "בתיק הזה הייתה מכת הדלפות. חגיגה. אתה זוכר את זה?".
מנדלבליט בעדות דרמטית: לא אישרתי מו"מ עם פילבר לעד מדינה
מנדלבליט השיב: "אני זוכר שהיו טענות להדלפות. אבל אני לא אמרתי שהפרקליטות הדליפה". חדד לא הסתפק בתשובה ושאל: "באמת, מר מנדלבליט? האם לא אמרת אף פעם שהפרקליטות מדליפה?". בתגובה השיב היועץ המשפטי לממשלה לשעבר: "יש פרקליט מסוים שחשבתי שיכול להיות שהוא כן מדליף".
האמירה עוררה צחוק באולם, ומנדלבליט לא נקב בשמו של הפרקליט שאליו התייחס ולא פירט על מה התבסס החשד. בהמשך ביקש מנדלבליט להבהיר כי אין לקשור בין החשד שהתעורר אצלו לגבי פרקליט מסוים לבין החלטות שקיבל בנוגע לזהות הגורמים שטיפלו בחקירות, והדגיש שהטענה לפיה החליף גורמים בפרקליטות בשל ההדלפות אינה נכונה, שכן מעולם לא ייחס את ההדלפות לפרקליטות כולה.
התביעה טוענת שמנדלבליט ידע – היועמ"ש לשעבר: "לא מכיר"
לאחר חילופי הדברים על ההדלפות עבר חדד לשאלת הלחץ הציבורי והתקשורתי להרחבת החקירות נגד נתניהו. חדד התייחס לפרסומים שהופיעו בתקשורת באותה תקופה וביקש לברר אם גורמים במערכת אכיפת החוק ניסו להביא לפתיחת חקירות נוספות באמצעות לחץ תקשורתי. מנדלבליט אישר כי התקיימו פניות מצד גורמי אכיפה בנוגע לאפשרות להרחיב את החקירה, אך דחה מכל וכל את הטענה שמדובר היה בהפעלת לחץ פסול: "שום החלטה שקיבלתי לא נבעה מלחץ. כל ההחלטות שקיבלתי היו על פי שיקול הדעת המקצועי שלי".
חדד חידד את שאלתו וביקש לדעת אם גורמים במערכת אכיפת החוק, לרבות הפרקליטות, ניסו להפעיל עליו לחץ באמצעות התקשורת כדי שיאשר חקירות נגד נתניהו בנושאים נוספים. מנדלבליט השיב כי עצם הצגת עמדה מקצועית התומכת בהרחבת חקירה על ידי גורמי אכיפה אינה מהווה לחץ פסול: "גורמי אכיפה פנו אליי, לא הפעילו לחץ. יש להם דעה, זכותם וחובתם להביע את דעתם בפניי. כשהם סבורים שיש מקום לפתוח בחקירה, הם אומרים את הדברים. זה לא לחץ, זה משהו תקין, ככה צריך להיות… אני לא מכיר לחץ שהופעל עליי בתיק 4000 על ידי גורמי אכיפה".
מנדלבליט אישר: לא ניתן אישור לחקירת תיק 4000 כשהחלה הבדיקה
השאלות על ההדלפות עלו לאחר שחדד הציג למנדלבליט שורה של פעולות חקירה שבוצעו באוקטובר 2017, בתקופה שבה נבדקו מניעיו של שלמה פילבר במסגרת חקירת בזק. בין היתר הציג הסנגור מסמך מ-31 באוקטובר 2017 שבו תואר עיון ביומן המעונות של ראש הממשלה לצורך איתור מועדי פגישות בינו לבין שאול אלוביץ', באמצעות איתור שמונה פגישות בין השנים 2012–2015. חדד טען כי מדובר בשימוש פסול בחומר דיגיטלי שנאסף במסגרת תיק המעונות לצורך חקירה אחרת ללא הרחבת צו החיפוש, ומנדלבליט השיב כי מדובר בסוגיה משפטית מורכבת וכי הדרך הראויה הייתה לבקש הרחבה של הצו.
בהמשך הציג חדד חקירה של שאול אלוביץ' מ-23 באוקטובר 2017 שבה הוצגה לו התכתבות מינואר 2015 הנוגעת לסיקור באתר "וואלה", וטען כי מדובר בחומר שאינו קשור לבדיקת מניעיו של פילבר, שמונה למנכ"ל משרד התקשורת רק חודשים לאחר מכן. כשנשאל אם הדבר הובא לידיעתו בזמן אמת, השיב מנדלבליט בשלילה.
סוגיה נוספת שעלתה במהלך חקירתו הראשית של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט בנוגע להדלפות שליוו את חקירות נתניהו ולהיעדר בדיקה לבירור מקורן. עו"ד עמית חדד הציג כתבה שפרסם העיתונאי גידי וייץ ב-10 בנובמבר 2017, שבה נכתב כי ראיות בתיק בזק מחזקות את החשד שנתניהו ניהל יחסי תן וקח עם שאול אלוביץ', אף שמנדלבליט ופרקליט המדינה דאז שי ניצן טרם הורו לפתוח בחקירה בנושא.
חדד טען כי הפרסום כלל פרטים מוכמנים שהיו ידועים לגורמי החקירה, ושאל את מנדלבליט אם הורה לבדוק מי הדליף את המידע, מדוע וכיצד. מנדלבליט אישר כי לא הורה על חקירה, ובהמשך השיב בחיוב גם כשנשאל אם לא נערכו בירור או בדיקה בנושא.
במהלך הדיון התברר גם כי מנדלבליט החליט להחליף את הפרקליטות שליוותה את החקירה בשלביה המוקדמים, לאחר שחש אי-נוחות בעבודה עמה. לדבריו, בין השיקולים שעמדו ברקע ההחלטה היה חשד לא מבוסס כי אחד מאנשי הפרקליטות מקיים קשר עם התקשורת. "יכול להיות מישהו עובד עם התקשורת ביניהם, אין לי ראייה לזה", אמר. מנדלבליט הסביר כי מדובר היה בתיק בעל חשיבות רבה מבחינתו, ולכן ביקש לעבוד עם צוות שירגיש בנוח מולו. לצד זאת, הדגיש כי הלחצים והעמדות שהציגו בפניו גורמי אכיפת החוק לא השפיעו על החלטותיו המקצועיות.
בהמשך הציג חדד מסמך מ-14 בדצמבר 2017, המתייחס לאישור להעמיק את בירור המניע שהביא את שלמה פילבר לבצע עבירה, באמצעות גביית גרסאות מאילן ישועה, יונתן שכטר וניר חפץ. מנדלבליט אישר כי זה היה היקף האישור שניתן, אך כאשר נשאל על ההתייעצות שקדמה לו, התקשה לזכור מי השתתף בה ומתי התקיימה. הוא אף ציין כי ייתכן שלא נערך פרוטוקול של ההתייעצות, והוסיף כי ראוי היה שיהיה תיעוד כזה.
חדד הציג לאחר מכן את חקירתו של אילן ישועה מ־28 בדצמבר 2017, שבמהלכה הוצגו לו התכתבויות מפברואר 2015 הנוגעות לסיקור באתר וואלה. הסנגור הדגיש כי ההתכתבויות קדמו למינויו של פילבר למנכ"ל משרד התקשורת ביוני 2015, וטען כי הצגתן חרגה מהאישור שניתן לחקור את מניעיו של פילבר. מנדלבליט הסביר כי לעיתים חקירה עשויה להוביל לבדיקת אירועים מוקדמים יותר, ככל שהם נדרשים להבנת התמונה, אך כשנשאל במפורש אם הצגת ההתכתבויות הייתה מחוץ לגבולות האישור שנתן, השיב: "לכאורה כן". בהמשך אישר כי הדברים לא הוצגו בפניו במסגרת הישיבות שעסקו בחקירה.
החקירה הראשית של מנדלבליט מתמקדת בשאלת הפיקוח על פעולות החקירה שבוצעו בשלבים הראשונים של תיק 4000 ובמידע שהועבר ליועץ המשפטי לממשלה לפני מתן האישורים להרחבתה. בעוד שבימים קודמים הבהיר מנדלבליט כי ביוני וביולי 2017 לא נתן אישור לבדיקת חשדות נגד נתניהו למרות שחומרים על "וואלה" נאספו לדברי ההגנה עוד קודם לכן, היום הצטרפה לשאלות אלה סוגיית ההדלפות והחשד הנקודתי של היועמ"ש לשעבר כלפי פרקליט מסוים. לצד זאת, מנדלבליט עמד על כך שהחלטותיו התקבלו אך ורק לפי שיקול דעתו המקצועי וללא שום כניעה ללחצים פוליטיים או תקשורתיים.
הודאתו של מנדלבליט כי חשד שפרקליט מסוים היה מעורב בהדלפות מתוך המערכת מספקת להגנה חיזוק נסיבתי לטענה המרכזית על סביבה ארגונית נגועה בשיקולים זרים, הדלפות מגמתיות וללחצים תקשורתיים שליוו את תחילת החקירות נגד ראש הממשלה. מצד אחד, עצם העובדה שמנדלבליט דחה את הטענה שהפרקליטות כולה הדליפה ועמד על כך שהחלטותיו התקבלו משיקולים מקצועיים טהורים ללא לחץ פסול, נועדה להגן על כשרות קבלת ההחלטות בלשכתו.
ומהצד השני, החשיפה כי בלבו של היועמ"ש עצמו התעוררו בזמן אמת חשדות כלפי גורם פנימי בפרקליטות בנוגע להדלפות, מעצימה את ביקורת ההגנה על האופן שבו התנהלו גופי האכיפה מאחורי הקלעים, ומחזקת את הניסיון לערער על טוהר ההליך החקירתי בראשיתו של תיק 4000.
