אנחנו נוטים לחשוב שהצלחה תלויה בכישרון, בביטחון עצמי או ביכולת להתמודד עם כישלונות. אבל לפעמים דווקא צורת החשיבה שלנו היא זו שעוצרת אותנו. כשאנחנו מפחדים לטעות, מתקשים לקבל ביקורת או משוכנעים שאין לנו סיכוי, אנחנו עלולים לוותר עוד לפני שניסינו באמת.
פסיכולוגים מבדילים בין מיינדסט של צמיחה לבין מיינדסט מקובע. הראשון מאפשר לנו ללמוד, להשתנות ולהתמודד עם מכשולים. השני גורם לנו לראות את היכולות שלנו כמשהו קבוע ולכן גם כישלון קטן עלול להרגיש כמו הוכחה שאנחנו פשוט לא מסוגלים.
מיינדסט של צמיחה או מיינדסט מקובע
מיינדסט של צמיחה לא אומר לחשוב באופן חיובי בכל מחיר. הוא גם לא אומר להתעלם מכישלונות או לשכנע את עצמנו שהכול יהיה בסדר. במקום זאת, הוא מאפשר לראות טעויות כחלק מתהליך הלמידה.
אדם עם מיינדסט כזה יכול לקבל ביקורת בלי לראות בה התקפה אישית. הוא מבין שלא צריך להיות מושלם כדי להתקדם. בנוסף, הוא מוכן להשקיע זמן ומאמץ גם כשהתוצאות לא מגיעות מיד.
לעומת זאת, מיינדסט מקובע גורם לנו להאמין שהיכולות שלנו מוגבלות. לכן, כאשר אנחנו נתקלים באתגר, אנחנו עלולים לחשוב שאין טעם לנסות. הפחד מכישלון מוביל אותנו להימנע מניסיונות חדשים ולעיתים גם לסגור את עצמנו בפני עצות ומשוב.
לפעמים מספיק להרגיש מאוימים
המעבר בין שני סוגי החשיבה יכול לקרות מהר מאוד. ביקורת, חוסר ביטחון או אתגר שנראה גדול מדי עלולים לגרום לנו להיסגר. ברגע הזה, אנחנו פחות מוכנים להקשיב ולבחון אפשרויות אחרות.
כתוצאה מכך, גם טעות קטנה יכולה להפוך למשהו גדול בראש שלנו. במקום לשאול מה אפשר ללמוד ממנה, אנחנו שואלים למה בכלל ניסינו. המחשבה הזאת עלולה ליצור מעגל של פחד, הימנעות וחוסר התקדמות.
לכן, גם למילים שאנחנו אומרים לעצמנו יש משמעות. משפטים כמו "אני לא יכול" או "אין לי סיכוי" מקבעים אותנו במקום. לעומת זאת, השאלה "מה אני יכול לעשות אחרת?" פותחת אפשרות חדשה להתמודדות.
לפעמים הדרך למטרה פשוט משתנה
מיינדסט של צמיחה דורש גם גמישות. לא תמיד הדרך שתכננו תוביל אותנו ליעד וזה לא אומר שהמטרה אבודה. לפעמים צריך לשנות כיוון, לנסות דרך אחרת או אפילו לשנות את המטרה עצמה.
דווקא ילדים יודעים לחשוב אחרת
מחקרים בתחום הפסיכולוגיה מצביעים על כך שילדים נוטים לחשוב בצורה גמישה יותר ממבוגרים. הם עדיין לא תמיד מחויבים לדרך פעולה אחת ולכן הם מוכנים לנסות אפשרויות חדשות.
במחקר שנערך על ידי הפסיכולוגית אליסון גופניק, מבוגרים וילדים למדו כיצד להפעיל צעצוע באמצעות קוביות. לאחר מכן החוקרים החליפו את הקוביות וביקשו מהם להפעיל את הצעצוע מחדש.
המבוגרים נטו להיצמד להוראות שקיבלו קודם. הילדים, לעומת זאת, היו מוכנים לנטוש את השיטה הישנה ולנסות דרכים חדשות. דווקא הגמישות הזאת אפשרה להם למצוא פתרונות שהמבוגרים פחות ניסו.
אז איך מפתחים מיינדסט של צמיחה?
הצעד הראשון הוא להבין שכישלון לא בהכרח אומר שאין לנו יכולת. לפעמים הוא פשוט אומר שהשיטה שבה השתמשנו לא עבדה. ברגע שמפרידים בין הטעות לבין הערך העצמי שלנו, קל יותר לנסות שוב.
בנוסף, כדאי להישאר פתוחים למשוב ולרעיונות של אחרים. אדם שלא מפחד ללמוד מאנשים סביבו יכול לגלות אפשרויות שלא ראה בעצמו. כדאי גם לזכור שהתקדמות לא חייבת להיות מהירה כדי להיות משמעותית.
בסופו של דבר, מיינדסט של צמיחה נשען על כמה עקרונות פשוטים: להשקיע מאמץ, ללמוד מטעויות, לראות באתגרים הזדמנות, לקבל משוב ולהיות מוכנים ללמוד מאחרים.
היכולת החשובה ביותר היא אולי לא לדעת תמיד מה לעשות. היא לדעת לעצור, לשנות כיוון ולנסות דרך אחרת כשצריך.
