יש אנשים שחיים מעל היכולת שלהם לא כי הם רוצים להתפנק, אלא כי הם לא מסוגלים להיראות כאילו אין להם. הם נוסעים ברכב יקר, לובשים מותגים, מזמינים חופשות ומבלים במקומות שלא באמת מתאימים לכיס שלהם. מאחורי הקלעים יכולים לחכות הלוואות, מינוס ותשלומים, אבל כלפי חוץ הכול חייב להיראות מושלם.
הבעיה היא שהפוזה הזאת לא נשארת רק ברמת הרושם. היא מתחילה לנהל את ההחלטות עצמן. אנשים בוחרים איפה לגור, לאן לצאת, מה לקנות ואפילו עם מי להסתובב לפי הסטנדרט שהם מנסים להציג. בשלב מסוים כבר לא ברור אם הם נהנים מהחיים שלהם או עסוקים בלתחזק מציאות שהם פשוט לא יכולים להרשות לעצמם.
כשהחיים לא תואמים את תלוש השכר
רכב יוקרתי, תיק של מותג, חופשה בחו"ל ומסעדה יקרה – לפעמים כל אלה לא נועדו להרשים אף אחד. אלא פשוט לגרום לאדם שמחזיק בהם להרגיש טוב יותר עם עצמו. יש אנשים שרוצים לחיות בפוזה מסוימת, להרגיש שהם נמצאים במקום מסוים בחיים, גם כשהמציאות בפועל לא תואמת את תלוש השכר שלהם.
וזה אולי החלק הכי אבסורדי בתופעה. כולם יודעים כמה הם מרוויחים וכולם יודעים כמה הדברים האלה עולים, אבל הפער בין השניים לא תמיד עוצר את החגיגה. העיקר להרגיש לכמה רגעים שהחיים נראים כמו הפנטזיה. גם אם אחר כך צריך להתמודד עם המחיר.
במקום להתאים את אורח החיים להכנסה, הם עושים הכול כדי שהתלוש יממן פוזה שהוא פשוט לא יכול להחזיק. עוד תשלום, עוד הלוואה, עוד מסגרת אשראי והנה עוד חודש שבו אפשר להמשיך לשחק את התפקיד. כי בסוף החודש מגיע החיוב באשראי והמספרים לא ממש משתפים פעולה עם הפנטזיה.
חיים בשביל סטורי
הרשתות החברתיות רק הגבירו את המרוץ. בכל יום אנחנו נתקלים באנשים שמקפידים להציג אורח חיים נוצץ ויקר. אנחנו רואים את התוצאה, אבל כמעט אף פעם לא את תלוש המשכורת או את חשבון הבנק.
אף אחד לא מעלה סטורי מהבנק כשהחשבון במינוס. אף אחד לא מצלם את הוראת הקבע של ההלוואה. גם התשלומים על הרכב לא נכנסים לפריים. במקום זה אנחנו מקבלים תמונה מושלמת ולכן קל לחשוב שלכולם יש יותר.
כתוצאה מכך, אנשים מתחילים להשוות את החיים האמיתיים שלהם לחיים הערוכים של אחרים. ואז מגיע הרצון להדביק את הקצב. אם כולם טסים, גם אני צריך לטוס. אם כולם קונים מותגים, גם אני לא רוצה להיראות כאילו נשארתי מאחור.
ומה אם פשוט לא נעמיד פנים?
אולי הדבר הכי מיותר במרוץ הזה הוא שאף אחד לא באמת ביקש מאיתנו להשתתף בו. אנחנו מניחים שאחרים שופטים אותנו ולכן מנסים להרשים אותם. במקביל, גם הם עושים בדיוק אותו הדבר.
כך נוצר מעגל די אבסורדי. אדם אחד קונה משהו כדי להיראות מצליח, אדם אחר רואה אותו ומרגיש שהוא חייב להשיג את אותו הדבר. שניהם ממשיכים להציג כלפי חוץ חיים מושלמים, בזמן שהמציאות הכלכלית נראית אחרת לגמרי.
הפסיכולוגיה מסבירה את התופעה
מאחורי הרצון לחיות מעבר ליכולת עומד פער בין איך שאדם מרגיש לגבי עצמו לבין איך שהוא רוצה להרגיש. כשהמציאות עדיין לא תואמת את התמונה שיש לו בראש לגבי הצלחה או איכות חיים, הוא יכול לנסות לסגור את הפער דרך הצריכה שלו.
מעבר לזה, יש כאן גם צורך באישור עצמי ובשייכות. להרגיש שנמצאים במקום שאליו הוא שואפים להגיע. הבעיה היא שהתחושה הזאת חולפת מהר ולכן נוצר צורך לשחזר אותה שוב ושוב. כך נוצר פער הולך וגדל בין החיים שאדם רוצה להרגיש שהוא חי לבין החיים שהוא באמת יכול להרשות לעצמו.
אז שימו לב שאתם לא מאבדים את עצמכם בדרך. אל תישאבו לבועה שמדכאת וגורמת לכם להרגיש שאתם חייבים להחזיק חיים שלא באמת מתאימים לכם.
לאף אחד לא באמת אכפת באיזה רכב אתם נוסעים, איזה תיק תלוי לכם על הכתף או באיזה מלון ישנתם. ואם מישהו כן מודד אתכם לפי הדברים האלה, כנראה שהבעיה היא לא אצלכם.
אז תפסיקו לחיות בשקר. זה לא מגניב, זה לא מרשים וזה בטח לא הופך את החיים לטובים יותר. תהיו אותנטיים. תחיו לפי מה שמתאים לכם ותפסיקו להוציא כסף שאין לכם כדי להחזיק פוזה שאף אחד לא ביקש מכם.
