לפעמים בדיחה על עצמנו מצליחה לשחרר רגע מביך. היא יכולה להוריד לחץ ולגרום לנו להרגיש קלילים יותר. אבל מחקרים מצביעים על תמונה מורכבת יותר. לא כל הומור עצמי תורם לבריאות הנפש. ההבדל קשור בעיקר לסיבה שבגללה אנחנו צוחקים על עצמנו.
אנשים שונים מתמודדים עם מצבים מביכים בדרכים שונות. יש מי שמיד זורק בדיחה על עצמו, ויש מי שיעדיף להעמיד פנים ששום דבר לא קרה. במשך השנים חוקרים ניסו להבין אם אחת הגישות מועילה יותר לבריאות הנפש.
יש הבדל בין בדיחה על עצמנו לבין היכולת לשחרר
אחת מצורות ההומור שנבדקו נקראת הומור עצמי או הומור שמבזה את האדם עצמו. מדובר בבדיחות שבהן אנחנו מציגים את עצמנו באור מגוחך, טיפשי או פחות מוצלח. לכאורה, מדובר בדרך פשוטה להתמודד עם מבוכה או ביקורת.
אלא שהמחקרים לא מציגים תשובה חד משמעית. חלקם מצאו קשר בין הומור כזה לבין חרדה ואפילו מחשבות אובדניות. מחקרים אחרים מצאו קשר בין היכולת לצחוק על עצמנו לבין רווחה נפשית, חוסן רגשי והערכה עצמית.
אז מה באמת קורה כאן?
החוקרים מציינים סיבה אפשרית לתוצאות הסותרות. חלק מהמחקרים מצאו קשר בין הומור עצמי לבין קשיים נפשיים, אבל קשר לא מוכיח סיבה ותוצאה. ייתכן שאנשים שמתמודדים עם קשיים משתמשים בהומור כדי להתמודד איתם ובעצם הבעיה עצמה משפיעה על מצבם הנפשי.
בנוסף, יש הבדל בין להשתמש בהומור כמנגנון התמודדות לבין לא לקחת את עצמנו ברצינות. היכולת להתרחק לרגע מסיטואציה מביכה ולראות גם את הצד המצחיק שלה עשויה להסביר חלק מהממצאים החיוביים.
כשההומור כבר הופך לחלק מהאישיות
הומור עצמי יכול לקבל גם צורה אחרת. אדם עשוי להפוך את הבדיחות על עצמו לחלק קבוע מהדימוי שלו, כמו צ'נדלר מ"חברים", שהשתמש בציניות כמעט בכל סיטואציה.
במקרה כזה, ההומור כבר לא בהכרח עוזר להתמודד עם רגע מביך. הוא עלול להפוך לדרך קבועה לדבר על עצמנו ולהציג את החולשות שלנו. לכן, לא עצם הצחוק על עצמנו עומד במרכז הממצאים. השאלה היא מה עומד מאחוריו: היכולת להשתחרר מרגע לא נעים, או ביקורת עצמית שמתחפשת לבדיחה.
לכן, השאלה החשובה אינה רק אם אנחנו צוחקים על עצמנו, אלא למה אנחנו עושים את זה. אם בדיחה עוזרת לנו להשתחרר מרגע מביך, היא יכולה לעזור לנו לראות דברים בפרופורציה. אם היא מסתירה ביקורת עצמית קשה, הסיפור כבר מורכב יותר.
