מחקר נוירולוגי חדש שפורסם בכתב העת המדעי "Cortex" מציג מקרה נדיר במיוחד של נער בן 16, המחזיק ביכולת לשחזר בדיוק כירורגי ימים שלמים מחייו – החל מאירועים שהתרחשו כשהיה תינוק בן שלושה חודשים בלבד. הנער, שאובחן עם תסמונת הזיכרון הנעלה שבה מחזיקים פחות ממאה בני אדם בעולם כולו, הציג ביצועי שליפת זיכרון העולים על 99.9% מכלל האוכלוסייה, ומעורר כעת סקרנות רבה בקהילה המדעית.
הפרשה נחשפה לאחר שהנער פנה ביוזמתו לחוקר הקוגניציה כריסטיאן ברז'יקובסקי, מומחה לתופעת הזיכרונות האוטומטיים. הנער תיאר זיכרונות ברורים כבר מאפריל 2009, כשהיה תינוק בן כשלושה חודשים, ומגילאי שנתיים ושלוש.
לדבריו, החל מגיל שלוש התגבשה אצלו חוויית זיכרון רציפה, ומאז מרבית אירועי חייו נשמרים בפירוט יוצא דופן. הוא העיד כי בשנים האחרונות הוא מסוגל לשחזר בדייקנות אירועים מכמחצית מהימים שעבר, כאשר המידע אינו עולה רק מתוך מאמץ יזום אלא פורץ לראשו באופן ספונטני – בתגובה לגירויים פשוטים כמו ריח מסוים, צלילי שיר או משפט שנזרק לחלל החדר.
בסדרת מבחנים מבוקרים שערכו החוקרים, נקבע כי ביצועי הזיכרון האישי של הנער מציבים אותו מעל 99.9% מכלל האוכלוסייה. ואולם, לצד היכולת הנדירה הזו, שאר המדדים הקוגניטיביים שלו נמצאו נורמליים לחלוטין. במבחני שינון מספרים, למידה יומיומית ותפקודי קשב – רמתו זהה לזו של בני גילו. "הנבדקים אינם 'גיבורי-על' קוגניטיביים", הדגישו החוקרים במאמרם, "הייחוד שלהם אינו בכושר למידה מוגבר, אלא אך ורק בדרך שבה המוח שומר ומשחזר את החוויות האישיות שהם עברו וחוו בעצמם".
התופעה תועדה לראשונה בשנת 2006 אצל אישה שחוותה הצפה בלתי פוסקת של זיכרונות מעברה. בעוד שמרבית המחקרים שנערכו מאז בדקו יכולת היזכרות יזומה, צוות המחקר הנוכחי בדק את תדירות ההתפרצות הבלתי רצונית של הזיכרונות. במבדק ממוחשב שנועד למדוד מחשבות ספונטניות, נמצא כי מוחו של הנער הוצף בזיכרונות מאירועי עבר אישיים בתדירות גבוהה משמעותית מזו של האדם הממוצע – בעוד מחשבותיו על העתיד או הסחות דעת כלליות נותרו בטווח הרגיל.
לפי החוקרים, הממצאים מלמדים כי התופעה אינה נובעת מ"מחסן זיכרון" גדול יותר, אלא משינוי באופן שבו המוח ניגש למידע. סף הרגישות אצל בעלי תסמונת זו נמוך במיוחד, מה שמאפשר לגירויים חיצוניים זעירים לעורר את הזיכרון באופן מיידי. המחקר שופך אור חדש על השאלה מדוע רוב בני האדם שוכחים את מרבית פרטי חייהם, בעוד אצל בודדים – הדלת אל העבר נותרת פתוחה לרווחה.
