הביטוי המזלזל "מוח של ציפור" מקבל בשנים האחרונות סתירה מדעית מוחצת: שורת מחקרים מקיפים מוכיחה כי עורבים וקרוביהם ניחנים ביכולות קוגניטיביות יוצאות דופן, המזכירות את אלו של ילדים בני 4 עד 6. מומחים בתחום הביולוגיה וההתנהגות מצביעים על שילוב נדיר של חשיבה מופשטת, פתרון בעיות יצירתי, הבנה סטטיסטית בסיסית, ואפילו יכולת לזהות פנים אנושיות ולזכור אותן במשך שנים. "אלו הציפורים האינטליגנטיות ביותר שאנחנו מכירים", מדגיש פרופ' פייר-איב דאוסט מהקולג' הווטרינרי באוניברסיטת אי הנסיך אדוארד.
אחד המאפיינים הבולטים של העורבים הוא מוחם הגדול ביחס לגופם, המאפשר להם לבצע פעולות מורכבות של תכנון וקבלת החלטות. בניגוד לבעלי חיים הפועלים מתוך אינסטינקט מיידי, חוקרים מצאו כי עורבים מסוגלים להשתהות, לשקול את הנתונים הקיימים ולבחור בדרך הפעולה המשתלמת ביותר.
עכשיו זה מדעי: האם כל הזמן הזה בעלי החיים "דיברו" לידנו?
עורבים מסוגלים להתמודד עם חישובים פשוטים, להשתמש בכלים קיימים ואף לייצר כלים חדשים. דוגמה מוכרת לכך נצפתה ביפן, שם עורבים עירוניים משליכים אגוזים למעברי חצייה כדי שמכוניות יפצחו עבורם את הקליפה – וממתינים לאור אדום כדי לאסוף את המזון בבטחה.
לצד האינטליגנציה הפרקטית, העורבים מנהלים מארג חברתי מתוחכם במיוחד המבוסס על שפה עשירה של קולות ומחוות גוף. בין היתר, הם נצפו משתמשים במקורם כדי לסמן חפצים לעורבים אחרים – התנהגות המקבילה להצבעה באצבע אצל בני אדם. הזיכרון החברתי שלהם מאפשר להם לזהות חברים ללהקה גם לאחר פרידה ארוכה, ובעתות משבר הם מפגינים התנהגויות נחמה ופיוס, כמו סירוק הדדי של נוצות או חלוקת מזון לאחר מאבק.
גמישותם המחשבתית מעניקה להם גם כושר הסתגלות יוצא דופן למגוון בתי גידול, מיערות ועד לכרכים סואנים. עם זאת, ליכולות אלו יש גבול: המקרה של העורב ההוואי, מין מבריק שידע להשתמש בכלים אך נכחד בטבע בעקבות פגיעת האדם בסביבתו, ממחיש כי גם תבונה יוצאת דופן אינה חסינה לחלוטין מפני שינויים סביבתיים קיצוניים.
משפחת העורביים כוללת עורבים, עורבנים ועורבים שחורים, ומשתייכת לקבוצה המפגינה את הביצועים הקוגניטיביים הגבוהים ביותר בעולם החי לצד פרימטים ודולפינים. הממצאים המדעיים המצטברים מערערים על התפיסה המסורתית לפיה חשיבה מופשטת, שימוש בכלים ומערכות יחסים חברתיות מורכבות שמורים ליונקים בלבד. היכולת הייחודית של העורב לזהות פרצופים אנושיים ספציפיים – ולזכור לטובה או לרעה אנשים שפגש במשך שנים – מסבירה מדוע ציפור זו הצליחה לא רק לשרוד לצד התרבות האנושית המתפתחת, אלא אף לשגשג בסביבות המודרניות ביותר.
