ציוץ של ציפור או שירה של לווייתן אולי נשמעים לנו כמו רצף אקראי של קולות, אבל מתברר שמאחורי הצלילים מסתתר סדר מפתיע. מחקר חדש של חוקרים מאוניברסיטת אדינבורו, מהאוניברסיטה העברית בירושלים ומאוניברסיטת טייקיו ביפן מצא כי שירתם של ציפורי פינק בנגלז בנויה לפי דפוסים סטטיסטיים שמוכרים גם מהשפה האנושית.
החוקרים גילו כי הציפורים אינן משתמשות בכל רצפי הצלילים באותה תדירות. חלקם חוזרים שוב ושוב, בעוד אחרים נשמעים לעיתים רחוקות יותר, בדומה לשפה האנושית, שבה יש מילים שאנחנו משתמשים בהן ללא הרף ואחרות שמופיעות הרבה פחות.
גם אורך הרצפים אינו מקרי, מקטעים נפוצים בשירת הציפורים נוטים להיות קצרים יותר, ואילו מקטעים נדירים נוטים להיות ארוכים יותר. זהו דפוס המוכר גם בשפה האנושית ומכונה "חוק זיף", עיקרון שלפיו ככל שמילה נמצאת בשימוש תכוף יותר, היא נוטה להיות קצרה יותר. כעת מתברר שאותו דפוס מופיע גם בשירת הציפורים.
Birdsong similar to human language, study finds https://t.co/9T6Qnzo4BL@LilyClegg1 @alisonleary1
Bengalese finches – known for their complex songs
organise their singing using the same 👉mathematical formula found in human speech#clever
— Truthoverdishonesty (@Nigelj08223326) August 8, 2026
כדי להבין כיצד הדפוסים האלה נוצרים, בחנו החוקרים את שירת הציפורים בשלבים שונים של התפתחותן. להפתעתם, הם גילו שהדפוסים מופיעים כבר בניסיונות השירה הראשונים של הציפורים הצעירות, ממצא שמצביע על כך שהם נוצרים באופן טבעי כחלק מתהליך הלמידה.
וכאן מגיע החלק המסקרן במיוחד: התהליך מזכיר את הדרך שבה תינוקות לומדים שפה. כשהם מקשיבים לדיבור סביבם, תינוקות לומדים בהדרגה לזהות אילו צלילים נוטים להופיע יחד, וכך מתחילים להבחין היכן מסתיימת מילה אחת ומתחילה אחרת. לפי המחקר, גם ציפורי השיר הצעירות מקשיבות לצלילים שסביבן, מזהות את הדפוסים החוזרים ומארגנות בהתאם את השירה שלהן.
Whale watchers celebrated a milestone off New York City after spotting the 500th humpback whale documented in local waters by the nonprofit Gotham Whale. pic.twitter.com/Php6pepews
— Breaking911 (@Breaking911) August 9, 2026
בנוסף, הממצאים החדשים מצטרפים למחקר קודם של חלק מאותו צוות, שבו נמצאו דפוסים סטטיסטיים דומים גם בשירתם של לווייתנים גדולי-סנפיר. גם אצלם זוהו רצפים שחוזרים בתדירויות שונות, באופן שמזכיר עקרונות מוכרים מהשפה האנושית. יחד, שני המחקרים מחזקים את האפשרות שדפוסים כאלה עשויים להופיע במערכות תקשורת נלמדות שעוברות מדור לדור.
