מחקר חדש שפורסם בכתב העת "Nature Aging" מצביע על מקום מפתיע שעשוי להשפיע על האופן שבו הגוף מזדקן: מח העצם. בניסוי בעכברים גילו החוקרים כי כאשר תאים שמייצרים את הדם מזדקנים, הם עלולים לייצר תאים של מערכת החיסון שמעודדים דלקת. התאים האלה עוברים דרך הדם ומגיעים לחלקים שונים בגוף – וכך עשויים להשפיע גם על השרירים, הריאות ותפקודים נוספים.
כשאנחנו חושבים על עצמות, אנחנו בדרך כלל חושבים על השלד שמחזיק את הגוף. אלא שבתוך רבות מהעצמות נמצא מח העצם, והוא ממלא תפקיד חשוב הרבה יותר. אפשר לחשוב עליו כעל מפעל קטן: הוא מייצר ללא הפסקה את תאי הדם ואת התאים של מערכת החיסון. לאחר שהם נוצרים, התאים האלה נכנסים לזרם הדם ומגיעים כמעט לכל מקום בגוף. מכאן עלתה אצל החוקרים שאלה: מה קורה כאשר "המפעל" עצמו מזדקן?
המחקר החדש מציע שהתשובה עשויה להיות משמעותית: ככל שאנחנו מתבגרים, עלולה להיווצר בגוף דלקת חלשה שנמשכת לאורך זמן. זו אינה בהכרח דלקת שמרגישים כמו בזמן מחלה או פציעה, אלא תהליך שקט ומתמשך שעלול עם השנים לפגוע ברקמות. החוקרים ביקשו להבין אם תאי הגזע שבמח העצם – התאים שמהם נוצרים תאי הדם – משתתפים בתהליך הזה.
לצורך המחקר הם התמקדו בחלבון בשם SIRT3. במילים פשוטות, מדובר בחלבון שעוזר לתאים לייצר אנרגיה בצורה תקינה ולהתמודד עם מצבי לחץ. החוקרים מצאו שככל שתאי הגזע מזדקנים, כמות החלבון הזה יורדת. החוקרים שינו את התאים – ואז הגיע השיפור
כדי לבדוק מה יקרה אם ימנעו את הירידה, החוקרים השתמשו בתאי גזע של עכברים ששונו כך שייצרו יותר SIRT3. לאחר מכן הושתלו התאים בעכברים צעירים, והחוקרים עקבו אחריהם עד שהגיעו לגיל מבוגר. התוצאה הייתה מעניינת: העכברים שקיבלו את התאים המשופרים ייצרו פחות תאים של מערכת החיסון שמעודדים דלקת.
בהשוואה לעכברים האחרים, הם הצליחו לרוץ יותר, הפגינו כוח רב יותר, השיגו תוצאות טובות יותר בבדיקת זיכרון, הצליחו לווסת טוב יותר את רמות הסוכר בדמם וגם הריאות שלהם נראו בריאות יותר. כאן הגיע החלק החשוב של הניסוי.
החוקרים רצו להבין האם תאי מערכת החיסון שנוצרים במח העצם הם אלה שמעבירים את ההשפעה לשאר הגוף. לכן הם לקחו תאי חיסון שנוצרו מתאי הגזע המשופרים והעבירו אותם לעכברים אחרים. גם אצלם נרשם שיפור בתפקוד השרירים, ברמות הסוכר ובמצב הריאות. החוקרת הבכירה במחקר, דניקה צ'ן מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, הסבירה: "הראיות החזקות ביותר מגיעות מניסויי ההשתלה והעברת התאים שלנו".
במילים פשוטות, החוקרים מצאו מסלול אפשרי: תאי הגזע במח העצם מזדקנים – הם מייצרים יותר תאי חיסון שמעודדים דלקת – אותם תאים עוברים בדם ומגיעים לאיברים אחרים – ושם הם עשויים לתרום לחלק מתופעות ההזדקנות.
חשוב להדגיש שהמחקר נעשה בעכברים, ולא בבני אדם. בנוסף, החוקרים השתמשו בתאי גזע שעברו שינוי גנטי ובתהליך מורכב של השתלת מח עצם. המחקר גם לא הוכיח שהעלאת רמות SIRT3 מאריכה את החיים או יכולה להפוך אדם לצעיר יותר. צ'ן עצמה הבהירה מה צריך לבדוק כעת: "השאלה הראשונה היא האם המנגנון שזיהינו בעכברים נשמר גם בבני אדם".
אחד הדברים שהופכים את המחקר למסקרן הוא השינוי בדרך שבה אפשר להסתכל על ההזדקנות. בדרך כלל אנחנו חושבים שכל איבר מזדקן בפני עצמו: השרירים נחלשים, הזיכרון משתנה, הריאות מזדקנות וכן הלאה. אלא שהמחקר מעלה אפשרות אחרת: מערכת אחת בגוף עשויה להשפיע על קצב ההידרדרות של מערכות אחרות. במקרה הזה מדובר במח העצם ובמערכת החיסון.
מחקרים קודמים כבר הראו שניתן לגרום לתאי גזע מזדקנים של מערכת הדם בעכברים להתנהג בצורה צעירה יותר, ומחקרים נוספים עוסקים בקשר שבין דלקת ממושכת להזדקנות. המחקר החדש מוסיף לכך נדבך נוסף: לפחות אצל עכברים, תאי הגזע המזדקנים של מערכת הדם אינם רק נפגעים מהגיל – הם עשויים בעצמם לתרום להזדקנות של חלקים אחרים בגוף.
אם בעתיד יתברר שזה קורה גם אצל בני אדם, ייתכן שחוקרים יוכלו לנסות לטפל בחלק מתופעות ההזדקנות באמצעות התמקדות דווקא בתאי הדם ובמערכת החיסון. בינתיים מדובר במחקר ראשוני בבעלי חיים, ולא בטיפול נגד הזדקנות. אבל הוא מצביע על רעיון מעניין: כדי להבין מדוע הגוף כולו מזדקן, ייתכן שצריך להסתכל גם על מה שקורה עמוק בתוך העצמות.
