ייתכן שלמוח הבוגר יש יכולת גדולה יותר לתקן נזקים מכפי שהמדע העריך עד היום. במחקר חדש שפורסם היום (רביעי), חוקרים מאוניברסיטת ציריך גילו אצל עכברים תאים מיוחדים שמתגייסים לאחר פגיעה במוח ומסייעים לשקם את האזור שניזוק.
החוקרים הצליחו לעקוב במשך שבועות אחר המתרחש במוח ולראות כיצד התאים מגיבים לפגיעה. הממצא המרכזי היה מפתיע: במקום שהאזור הפגוע פשוט יישאר ללא התאים שנהרסו, תאים שנמצאים בסביבתו החלו בתהליך שמטרתו לבנות מחדש את הרשת שנפגעה.
כשמדברים על המוח, בדרך כלל חושבים על תאי העצב. אלא שסביבם נמצאים תאים נוספים שחיוניים לתפקודו התקין. אחד הסוגים האלה נקרא אסטרוציטים. אפשר לחשוב עליהם כעל חלק ממערכת התמיכה והתחזוקה של המוח. הם מסייעים לספק לתאי העצב את החומרים הדרושים להם, משתתפים בוויסות זרימת הדם ועוזרים לשמור על סביבת מוח תקינה.
הבעיה מתחילה כאשר האסטרוציטים עצמם נהרסים. מצב כזה יכול להתרחש בעקבות פגיעה במוח וגם כתוצאה ממחלות מסוימות שבהן מערכת החיסון תוקפת בטעות תאים בגוף. במשך שנים סברו מדענים כי לאחר שאסטרוציטים נהרסים, למוח הבוגר יש יכולת מוגבלת מאוד להחליף אותם באופן מלא. המחקר החדש מערער על ההנחה הזאת.
החוקרים גילו קבוצה מיוחדת של אסטרוציטים שמתחילה לפעול סביב האזור שנפגע. התאים האלה מתרכזים בשולי הפגיעה, יוצרים שלוחות ארוכות לכיוונה ומסייעים בהדרגה למלא מחדש את המקום שבו נהרסה רשת התאים. ראש צוות המחקר, ברונו ובר, הסביר את חשיבות הגילוי: "ממצאי המחקר שלנו חושפים יכולת שלא הייתה ידועה בעבר של המוח הבוגר לתקן את עצמו. הם מצביעים על דרכים חדשות לתמוך בהתאוששות ממחלות הכרוכות באובדן אסטרוציטים".
אחד הדברים המעניינים ביותר שגילו החוקרים הוא איך מתבצע השיקום. בתוך כל תא נמצא גרעין, שבו נמצא החומר הגנטי שלו. החוקרים גילו כי התאים המשתתפים בשיקום מסוגלים ליצור גרעינים חדשים, ואלה נעים דרך השלוחות הארוכות של התאים לעבר האזור שנפגע.
אפשר לדמיין זאת כמעין דרך שהתא סולל אל המקום הפגוע: במקום להעביר מיד תא שלם למקום שבו נגרם הנזק, גרעינים חדשים נעים לאורך השלוחות ומגיעים אל האזור שבו הם נחוצים. ובר תיאר זאת כך: "הם שולחים את הגרעינים החדשים שנוצרו בתאי הבת שלהם כשהם גולשים למרחקים ארוכים כדי לאכלס מחדש את האזור הפגוע במוח ולחבר מחדש את רשת האסטרוציטים".
כדי להבין מה בדיוק קורה, החוקרים לא הסתפקו בבדיקת המוח לאחר הפגיעה. באמצעות טכנולוגיית הדמיה מיוחדת הם עקבו אחר מוחותיהם של עכברים חיים במשך מספר שבועות. כך הם יכלו לראות כיצד התאים משתנים, כיצד הם מתקרבים לאזור שנפגע וכיצד מתרחש תהליך השיקום. במקביל, הם בדקו אילו גנים הופכים פעילים במהלך התהליך. כך הצליחו לזהות שורה של מנגנונים ביולוגיים שהמוח מפעיל בזמן התיקון.
האם בעתיד יהיה אפשר לעודד את המוח לתקן את עצמו? זו השאלה הגדולה שעולה מהמחקר. החוקרים מקווים שהבנת המנגנון הטבעי הזה תאפשר בעתיד למצוא דרכים לעודד אותו. אם יהיה אפשר לגרום לתאים האלה לפעול בצורה חזקה או יעילה יותר, ייתכן שניתן יהיה לסייע למוח להשתקם לאחר סוגים מסוימים של פגיעות או מחלות.
החוקרים כבר זיהו מספר רב של גנים ומנגנונים שהופכים פעילים במהלך השיקום – ואלה עשויים לספק נקודת התחלה למחקרים עתידיים. "הצלחנו לזהות גנים ומסלולי איתות רבים שמופעלים באופן זמני במהלך התיקון", אמר ובר. "בעתיד הם עשויים לשמש נקודות מוצא להשפעה על תהליכי ההתחדשות לאחר מחלה ופציעה".
אבל יש כאן הסתייגות חשובה. למרות הכותרת המסקרנת, המחקר לא מוכיח שהמוח האנושי מסוגל לשקם את עצמו באותה צורה. הניסויים נערכו בעכברים, ולכן עדיין צריך לבדוק אם מנגנון דומה קיים גם אצל בני אדם. בנוסף, החוקרים עדיין לא פיתחו טיפול שמאפשר להפעיל את התהליך הזה כדי לתקן נזק מוחי. לכן מדובר בשלב מוקדם של המחקר, אבל כזה שמשנה את הדרך שבה מדענים מסתכלים על יכולת השיקום של המוח.
עד היום ההנחה הייתה שתאים מסוימים שאבדו במוח הבוגר קשים מאוד להחלפה. כעת מתברר שלפחות אצל עכברים, המוח מחזיק במעין "צוות תיקון" טבעי שמתגייס לאחר פגיעה ומנסה לבנות מחדש את מה שנהרס. אם יתברר בעתיד שמנגנון דומה קיים גם בבני אדם, האתגר הבא יהיה להבין האם אפשר לרתום אותו כדי לעזור למוח להשתקם לאחר פגיעה או מחלה.
