על פי מחקר שפורסם בכתב העת "Earth’s Future" בהובלת ד"ר בנג'מין גרנדי מאוניברסיטת נניאנג טכנולוגית בסינגפור, יחד עם חוקרים מ-NTU ומאוניברסיטת דלפט, מפלס פני הים הגלובלי עלול לעלות בכ-1.9 מטרים עד סוף המאה הנוכחית, כאשר נתון עליון זה, הגבוה כמעט פי שניים מההערכה המרבית הנוכחית של האו"ם, מציב איום ישיר וממשי על נדל"ן חופי, תשתיות לאומיות וקהילות שלמות ברחבי העולם.
מודלי תחזית מסורתיים של עליית פני הים התבססו לרוב על מודלים פיזיקליים של גיליונות קרח ומדידות של התפשטות תרמית והמסת קרחונים, לעומת גישות חלופיות שניסו ללכוד סיכונים קשים למידול כמו קריסת מדפי קרח. כדי לגשר על הפער בין השיטות, צוות החוקרים פיתח מסגרת סטטיסטית משולבת המאחדת בין מודלים פיזיקליים לקונצנזוס מומחים. תחת תרחיש של פליטות גבוהות, המודל החדש חוזה טווח הסתברות של 1.6 עד 6.2 רגל עד שנת 2100, נתון הגבוה משמעותית מתקרת ה-3.3 רגל של ה-IPCC ומצביע על סיכוני קיצון חמורים בהרבה.
ההשלכות של עליית פני הים לא יורגשו באופן אחיד בכל העולם, שכן גורמים כמו שקיעת קרקע מקומית, זרמי האוקיינוס ושינויים בכוח הכבידה של כדור הארץ מאיצים את התהליך באזורים מסוימים.
מעבר לפגיעה הישירה בנדל"ן שיושב על קו המים, מים גבוהים יותר יגרמו להחמרה דרמטית בתדירות ובחומרת סופות גאות, להאצה של חדירת מי מלח לאקוויפרים של מי שתייה ולשדות חקלאיים, ולהשמדה מוחלטת של ביצות חופיות קריטיות. מצבים קיצוניים אלו עלולים להוביל ליישום מדיניות של נסיגה מנוהלת, שבה קהילות שלמות ייאלצו להתפנות באופן שיטתי מאזורים נמוכים הסמוכים לחוף.
איומי הצפה אלו אינם פוסחים על ישראל, שבה רוב אוכלוסייתה ותשתיותיה הקריטיות מתרכזות לאורך מישור החוף הצר. המודלים החדשים המצביעים על עלייה חריגה במפלס פני הים, מחייבים את רשויות התכנון בישראל להאיץ את ההיערכות ההנדסית והגנת המרחב הימי מפני פגעי האקלים המתקרבים.
לאורך השנים, הפערים בין מודלים אקלימיים שונים הקשו על רשויות מקומיות ומהנדסים להעריך את חשיפתן האמיתית לסכנות ארוכות טווח. שילוב הנתונים במודל החדש נועד לספק למקבלי ההחלטות תמונה מדויקת יותר של תרחישי הקיצון, במטרה לאפשר תכנון הנדסי של הגנות מפני שיטפונות, מחסומי סופה ועדכון תקנות ייעוד קרקע שימנעו אסונות הומניטריים וכלכליים עתידיים.
