accessibility-icon
share-icon
צילום: קנבה
צילום: קנבה

זיכרון קולקטיבי: כך המקקים מצליחים להישאר בלתי מנוצחים

אפרת ברינר

אפרת ברינר

לפני 34 דקות

2

like

0

dislike

מחקר חדש מגלה שקבוצות תיקנים מסוגלות לפתח "זיכרון משותף" שנוצר נטו מהאינטראקציות ביניהם • למרות שהסביבה שלהם השתנתה והפכה ללא נוחה, הקבוצה פשוט סירבה לזוז ונשארה במקומה מכוח הרגלים חברתיים בלבד


רוצה שנקריא לך?

מגישים

צוות חוקרים בינלאומי בראשות האקולוג החברתי מריאנו קלבו מרטין מאוניברסיטת בריסל החופשית בבלגיה ביקש לפצח כיצד בעלי חיים מקבלים החלטות משותפות. במסגרת המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי "PLOS One", הם יצרו מרחב מחיה מבוקר שכלל שני מקלטים – אחד מואר באור אדום שחרקים אלו מחבבים, והשני באור ירוק. המטרה הייתה לבחון מה קורה למושבות של תיקנים אמריקאיים כאשר סביבת החיים שלהן מושתתת ומשתנה לרעה בבת אחת.

maximize-image
images-count5+
מקקים, אילוסטרציה | צילום: קנבה

בניסוי התגלה פער קיצוני: תיקן שבודד ונמצא לבד מיהר לעזוב את המסתור ברגע שהתאורה הפכה לירוקה ולא אטרקטיבית. לעומת זאת, קבוצה גדולה של תיקנים שהספיקה להתיישב יחד במקום בחרה פשוט להישאר בו, תוך התעלמות מוחלטת מהשינוי הסביבתי הקשה.

החוקרים הבהירו שהחרקים היחידים לא באמת זכרו את הבחירה המקורית שלהם. הזיכרון הזה פשוט לא קיים אצל אף פרט בודד. במקום זאת, מדובר בתופעה שבה הלחץ החברתי גובר על הגירוי החיצוני. מטבע הדורות, כל תיקן נמשך להיות צמוד לחברים שלו, וכאשר מספר רב של פרטים מתקבץ יחד, הכוח הקבוצתי הופך לחזק פי כמה מהרצון הבסיסי לברוח מאור לא נעים.

maximize-image
images-count5+
מקקים, אילוסטרציה | צילום: קנבה

כדי להוכיח חד-משמעית שכך הדבר, החוקרים הריצו סימולציות ממוחשבות מתקדמות. הם יצרו "תיקנים וירטואליים" שתוכנתו לפי שני כללים בלבד: להעדיף אור אדום ולהישאר היכן שאחרים כבר התאספו – ללא שום יכולת זיכרון פנימית. להפתעתם, התוצאה במחשב שחזרה בדיוק את המציאות: האינטראקציות החברתיות הפשוטות לבדן הספיקו כדי לגרום לקבוצות להיצמד לבחירתן המקורית זמן רב אחרי שהתנאים סביבן השתנו לרעה. "זיכרון קולקטיבי יכול להופיע אך ורק באמצעות האינטראקציות בין הפרטים ולאחסן במבנה החברתי", סיכמו החוקרים.

התגלית על "הזיכרון הקבוצתי" חושפת את הסוד האמיתי לעמידות הקיצונית של התיקנים מול ניסיונות הדברה ותנאי שטח קיצוניים. כאשר מנסים לגרמם או לשנות את סביבתם, למשל באמצעות חומרי הדברה, אור או שינויים פיזיים בבית גידולם, תיקן בודד אולי יברח מיד, אך המושבה כולה מתפקדת כיחידה אורגנית אחת שפועלת מתוך אינרציה חברתית עיוורת.

maximize-image
images-count5+
מקקים, אילוסטרציה | צילום: קנבה

ברגע שמאות תיקנים נצמדים זה לזה, הרצון הקולקטיבי להישאר במקום גובר על כל סכנה חיצונית – הם מתעלמים מהאיומים, מסרבים להתפזר, וממשיכים להחזיק מעמד יחד במסתורים שלהם. המבנה החברתי הפשוט הזה, שבו הלחץ הקבוצתי חזק יותר מכל גירוי שלילי, מונע מהם לקבל החלטות מנוסות או להימלט בזמן, אך בו-זמנית יוצר חומת מגן קולקטיבית ששומרת על המושבה שלמה, יציבה ובלתי ניתנת להדברה קלה.

maximize-image
images-count5+
מקקים, אילוסטרציה | צילום: קנבה

בעולם החי, זיכרון קבוצתי הוא כלי הישרדותי מרכזי שמאפשר לבעלי חיים להעביר מידע חיוני מדור לדור, החל מנתיבי נדידה וטכניקות ציד ועד למציאת מקומות מחסה בטוחים. בעוד שמחקרים קודמים – כמו מחקר בולט שנערך ב-2015 – הוכיחו שקבוצות תיקנים יודעות להגן על עצמן מול הפרעות זמניות וחולפות בסביבתן, המחקר הנוכחי הרחיב את היריעה ובדק לראשונה מצבים שבהם השינוי הסביבתי הוא קבוע ובלתי הפיך.

maximize-image
images-count5+
מקקים, אילוסטרציה | צילום: קנבה

המשמעות של התגלית הזו חורגת הרבה מעבר לעולם החרקים ומסבירה את כוח ההישרדות האולטימטיבי שלהם. החוקרים מאמינים כי אותה דינמיקה בדיוק – שבה קבוצה מפתחת החלטות וזיכרון משותף מתוך מנגנון חברתי בסיסי – פועלת אצל מינים רבים נוספים בטבע, החל מלהקות דגים וציפורים, דרך נחילי חרקים ועד לקבלת החלטות אנושיות.

עקבו אחרינו גם ב-Google News