במחקר ארוך טווח שפורסם בכתב העת של איגוד האלצהיימר, עקבו חוקרים אחר מדגם של כ-1,700 מבוגרים במטרה לבחון את ההשלכות ארוכות הטווח של הרגלי צפייה בטלוויזיה בגיל העמידה על בריאות המוח עשרות שנים לאחר מכן.
3+החוקרים מצאו כי משתתפים שדיווחו בצעירותם או בגיל העמידה כי צפו בטלוויזיה לעיתים קרובות מאוד הציגו בגיל מבוגר נפחים קטנים יותר באזורים במוח הקשורים לזיכרון, לצד נפח מצומצם באונות המצחיות והעורפיות ועלייה בנזקים בחומר הלבן – שינויים המקושרים לסיכון מוגבר לדמנציה וירידה קוגניטיבית.
לדברי דייוויד רייכלן, פרופסור למדעי הביולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת דרום קליפורניה ואחד מחברי המחקר המובילים: "במשך שנים התמקדנו בכך שאנשים יושבים הרבה; הממצאים שלנו מראים שעלינו לשים לב גם למה שהם עושים בזמן שהם יושבים".
3+המחקר הציג גם תוצאה מפתיעה: ישיבה ממושכת במסגרת העבודה לא הובילה לאותם דפוסים שליליים במוח ואף נקשרה למדדים טובים יותר, ככל הנראה בשל האופי הקוגניטיבי והדורש פתרון בעיות של עבודות משרדיות רבות.
נתן פטר, חוקר פוסט-דוקטורט וכותב שותף במחקר, הוסיף כי "אנו מעודדים לעיתים קרובות את הציבור שלא להזות יותר מדי זמן בישיבה, אך מומחים עשויים לרצות להרחיב את ההמלצה הזו כך שתכלול את הפעילויות שנעשות בזמן ישיבה, מאחר שאלו נראות כבעלות השפעות נפרדות על בריאות המוח".
3+תחום חקר אורך החיים ובריאות המוח מתמקד בשנים האחרונות בהבנת ההשפעות של אורח חיים יושבני על התפתחות מחלות ניווניות של המוח, דוגמת אלצהיימר ודמנציה.
בעוד שבעבר הקפידה הקהילה הרפואית להזהיר בעיקר מפני חוסר פעילות גופנית וזמן יושבני ממושך בפני עצמו, המחקר הנוכחי מסמן תפנית תפיסתית וגורס כי יש לבחון את האיכות והתוכן של הפעילות המוחית בזמן אותה ישיבה – להבדיל בין צפייה פסיבית לחלוטין במסכים לבין פעילויות הדורשות גירוי מחשבתי. כמו כן, החוקרים ציינו כי השינויים במבנה המוח היו בולטים יותר בקרב גברים, עובדה שמעידה על האפשרות לרגישות מגדרית שונה להשפעות הללו ודורשת מחקר המשך מעמיק.
