במשך מאות שנים היוותה שאלת שינוע אבני הענק של הפירמידות תעלומה אדירה שהזינה תיאוריות שונות, החל ממערכות רמפות עצומות ועד לחייזרים. כעת, תגלית מדעית מרתקת מספקת את התשובה המשכנעת ביותר עד כה: נהר אבוד שנעלם לפני אלפי שנים מתחת לחולות המדבר והאדמות החקלאיות.
2+במחקר שפורסם בכתב העת "Communications Earth & Environment" בשנת צוות חוקרים בינלאומי בראשות ד"ר אמן גונהיים מיפה ענף נסתר של נהר הניל שזרם בעבר ממש לצד הפירמידות. הנהר הקדום, שאורכו מוערך בכ-64 קילומטרים וזכה לשם "אחראמאת", שפירושו "פירמידות" בערבית, אותר תחילה באמצעות צילומי לווין מתקדמים בטכנולוגיית רדאר המסוגלת לחדור את שכבות החול, ולאחר מכן אומת באופן פיזי באמצעות קידוחי קרקע והפקת גלעיני משקעים.
התגלית פותרת את אחד החלקים המורכבים ביותר בפאזל ההנדסי: במקום לגרור אבנים אדירות במשקל של יותר מ-10 טונות לאורך קילומטרים על פני המדבר הפתוח, המצרים הקדמונים יכלו לשנע אותן על גבי סירות ואסדות ישירות דרך הנהר אל אתרי הבנייה, כולל אבנים שהובאו ממחצבות הממוקמות במרחק של מאות קילומטרים. ראיה ארכיטקטונית מכרעת לכך נמצאה בשטח, שכן פירמידות רבות מקושרות לשבילים טקסיים מוגבהים המסתיימים במבנים המכונים "מקדשי העמק" – מבנים ששימשו בפועל כנמלי נהר וישבו בדיוק על קו המים ההיסטורי.
2+המחקר שופך אור גם על התעלומה הגאוגרפית סביב מיקומן של 31 הפירמידות שנבנו בין גיזה ללישט ומרוכזות כיום ברצועה מדברית צרה ומרוחקת מנתיב הניל המודרני. מתברר כי הן לא נבנו בשטח שומם מלכתחילה, אלא לאורך עורק מים שוקק חיים שייבש ושקע מתחת לחולות כתוצאה מתהליכים אקלימיים, ובראשם בצורת קשה שהתרחשה לפני כ-4,200 שנים. נתונים קונקרטיים אלו ממלאים את הפערים המשמעותיים ביותר בהבנת הלוגיסטיקה מאחורי פלאי העולם העתיק.
