במהלך מלחמת העולם השנייה, טכנאי סונאר הבחינו בתופעה מוזרה: מכשירי המדידה שלהם הצביעו על "קרקעית ים" שנעה למעלה ולמטה לאורך היממה. התברר כי לא הייתה זו קרקעית האוקיינוס, אלא שכבה צפופה ומסיבית של יצורים ימיים המבצעת מדי לילה את הנדידה האנכית היומית, כאשר מחקרים חדשים מצביעים כי לתופעה ישנה חשיבות קריטית בשימור האטמוספירה, כך פורסם אתמול (שלישי) ב-BBC.
4+האזור המזופלגי, המכונה "אזור הדמדומים", משתרע בעומק שבין 200 ל-1,000 מטרים מתחת לפני הים. זהו עולם שבו קרני השמש הולכות ודועכות, ובסופו של דבר נותר חושך מוחלט, המופרע לעיתים על ידי הארה ביולוגית של יצורים מוזרים ומפוארים. על פי הערכות, אזור זה מאכלס כ-95% מכלל הביומסה של הדגים בעולם.
בכל לילה, טריליוני יצורים מזואופלנקטון – יצורים זעירים שגודלם מילימטרים ספורים-– עולים אל פני השטח כדי לאכול אצות זעירות הזקוקות לאור שמש. פרופ' לורה הובס, מומחית למדע ימי, מתארת זאת כ"גל מקסיקני" עולמי של יצורים העולים ויורדים. "עבור היצורים הקטנים הללו, העלייה והירידה הזו שקולה לריצת מרתון יומיומית," היא מסבירה. עם עלות השחר, הם צוללים בחזרה למעמקים כדי להסתתר מטורפים שנהנים מאור השמש ולעכל את מזונם בבטחה.
4+פרופ' ג'ון קופלי מאוניברסיטת סאות'המפטון, שחקר את התופעה מצוללת זעירה, מתאר חוויה מרהיבה: "כיבינו את כל האורות, ופתאום ראינו רק הבזקים של אור מהיצורים הזעירים. זה לא היה רק אוקיינוס, זה היה מרק חי". קופלי מדגיש כי האוקיינוס אינו רק "כחול" כפי שהוא נראה מפני השטח; רובו המכריע של כדור הארץ שרוי בחשיכה נצחית.
4+לנדידה היומית הזו יש השפעה דרמטית על האקלים שלנו. היצורים הללו צורכים פחמן בפני השטח, וכשהם יורדים למעמקים במהלך היום, הם לוקחים את הפחמן הזה איתם. בתהליך זה הם "לוכדים" כ-6 ג'יגה-טון של פחמן בשנה – כמות הגדולה מפי שניים מכל פליטות הפחמן של כלי הרכב בעולם. ברגע שהפחמן מגיע לעומק של מעל 1,000 מטרים, הוא יכול להישאר כלוא שם במשך אלפי שנים, הרחק מהאטמוספירה.
4+למרות חשיבותו, "אזור הדמדומים" נמצא בסכנה: המסת קרחונים מאפשרת לאור השמש לחדור לעומקים רבם יותר, דבר שמשבש את מחזורי הנדידה של היצורים הרגישים לאור. בנוסף, תעשיות הדיג החלו להפנות מבטן אל עומק האוקיינוס, דבר שעלול לפגוע בשרשרת המזון כולה.
ארגון ה-IUCN קורא כעת להקפיא את הרחבת הדיג באזור זה עד שנגיע להבנה עמוקה יותר של המערכת האקולוגית הזו. "יש עדיין כל כך הרבה מה לגלות," מסכמת הובס, "כל שינוי במינים הדומיננטיים באזור יכול לשנות את כל מאזן הפחמן והטורף-נטרף באוקיינוסים".
