מחקר רחב שפורסם בכתב העת הרפואי BMJ Medicine מעורר מחדש את הוויכוח סביב אחד מתוספי התזונה הפופולריים בעולם. החוקרים עקבו במשך כ-12 שנה אחר יותר מ-415 אלף בני אדם ובדקו את הקשר בין שימוש קבוע בתוספי שמן דגים לבין מחלות לב וכלי דם. התוצאות הראו כי אצל אנשים שהיו בריאים מבחינה לבבית בתחילת המחקר, נטילת התוסף באופן קבוע נקשרה לעלייה של 13% בסיכון לפתח פרפור פרוזדורים ולעלייה של 5% בסיכון לשבץ.
שמן דגים מכיל חומצות שומן מסוג אומגה 3, ובמשך שנים הוא זכה למוניטין של תוסף שעשוי לסייע בשמירה על בריאות הלב. מסיבה זו אנשים רבים נוטלים כמוסה מדי יום גם כאשר אין להם מחלת לב או המלצה רפואית מיוחדת. המחקר החדש אינו קובע ששמן דגים מזיק לכל מי שנוטל אותו, אבל הוא מראה שהתמונה מורכבת יותר מהתפיסה שלפיה מדובר בתוסף שטוב באופן אוטומטי לכולם.
אחד הממצאים הבולטים במחקר נגע לפרפור פרוזדורים. מדובר בהפרעה שבה הלב אינו פועם בקצב סדיר. ההפרעה יכולה להופיע ללא תסמינים ברורים, אך היא חשובה מבחינה רפואית משום שהיא עלולה להגדיל את הסיכון להיווצרות קרישי דם ולשבץ. בקרב אנשים שלא סבלו ממחלות לב וכלי דם בתחילת המעקב, אלה שדיווחו על שימוש קבוע בשמן דגים היו בסיכון גבוה ב-13% לפתח את ההפרעה.
בנוסף נמצא אצל אותה אוכלוסייה קשר לעלייה של 5% בסיכון לשבץ. חשוב להבין שמדובר בעלייה יחסית בסיכון. הנתון אינו אומר ש-5 מכל 100 אנשים שנוטלים שמן דגים יעברו שבץ, אלא שהסיכון שנמצא בקבוצת המשתמשים היה גבוה ב-5% ביחס לקבוצה שלא השתמשה בתוסף באופן קבוע.
אלא שכאשר החוקרים בדקו אנשים שכבר סבלו ממחלות לב וכלי דם, התקבלה תמונה אחרת. אצלם שימוש קבוע בשמן דגים נקשר בחלק מהמקרים דווקא לתוצאות טובות יותר. בקרב אנשים שכבר סבלו מפרפור פרוזדורים, השימוש בתוסף נקשר לסיכון נמוך -־15% להתקדמות להתקף לב. בקרב אנשים עם אי-ספיקת לב נמצא קשר לסיכון נמוך ב-9% למוות.
הפער בין שתי הקבוצות הוא אחת הנקודות המרכזיות במחקר. הוא מראה שלא ניתן להתייחס לשמן דגים באותה צורה אצל אדם בריא ואצל אדם שכבר מתמודד עם מחלת לב. התוצאות גם אינן אומרות שכל חולה לב צריך להתחיל לקחת אומגה 3, אלא שההשפעה האפשרית של התוסף עשויה להיות שונה בהתאם למצבו הבריאותי של האדם.
הקרדיולוג ד"ר אנדרו פרימן התייחס לשימוש בתוספי שמן דגים הנמכרים ללא מרשם ואמר כי "שמן דגים ללא מרשם מומלץ לעיתים רחוקות מאוד ואינו נכלל בהנחיות של אף איגוד רפואי מקצועי". הדברים מדגישים את ההבדל בין נטילת תוסף באופן עצמאי לבין שימוש בתכשירים מסוימים במסגרת טיפול רפואי ובהתאם למצבו של המטופל.
המחקר גם אינו מערער על עצם החשיבות של אומגה 3 בתזונה. יש הבדל בין אכילת מזונות שמכילים חומצות שומן מסוג אומגה 3 לבין נטילת כמוסה מרוכזת מדי יום. דגים שמנים כמו סלמון וסרדינים הם מקורות טבעיים לאומגה 3, ואילו אגוזי מלך, זרעי צ'יה וזרעי פשתן מכילים סוגים צמחיים של אומגה 3. כאשר החומרים האלה מגיעים כחלק ממזון שלם, הם נצרכים לצד רכיבים תזונתיים נוספים.
לצד התוצאות, יש למחקר מגבלה חשובה: הוא אינו מוכיח ששמן הדגים עצמו גרם לפרפור הפרוזדורים או לשבץ. מדובר במחקר תצפיתי, כלומר החוקרים עקבו אחר אנשים והשוו בין מי שנטלו את התוסף לבין מי שלא נטלו אותו. ייתכן שקיימים הבדלים נוספים בין הקבוצות שהשפיעו על התוצאות. לכן ניתן לומר שנמצא קשר בין השימוש בתוסף לבין הסיכונים, אך לא לקבוע על בסיס המחקר הזה בלבד שהכמוסות הן שגרמו להם.
אומגה 3 נמצאת במשך שנים במרכז הדיון על מניעת מחלות לב. לצד מחקרים שהצביעו על יתרונות אפשריים של חומצות השומן האלה במצבים מסוימים, מחקרים אחרים לא מצאו יתרון ברור בנטילת תוספים בקרב כלל האוכלוסייה. ההבדלים בין המחקרים קשורים בין היתר לסוג התכשיר, למינון, למצבם הבריאותי של המשתתפים ולשאלה האם מדובר באומגה 3 שמגיעה מהמזון או בתוסף מרוכז.
המחקר הנוכחי מוסיף לדיון הזה נתונים מאוכלוסייה גדולה במיוחד ולאורך תקופת מעקב ממושכת. המסר המרכזי שעולה ממנו אינו ששמן דגים הוא בהכרח מסוכן, אלא שאין לראות בו תוסף שמגן באופן אוטומטי על הלב של כל אדם. עבור מי שנוטל אותו באופן קבוע, במיוחד בעקבות המלצה או טיפול רפואי, הממצאים אינם סיבה להפסיק את השימוש באופן עצמאי, אלא מדגישים את החשיבות בהתאמת תוספי תזונה למצב הרפואי האישי.
