האוקיינוסים של כדור הארץ הגיעו בסופ"ש האחרון לטמפרטורה הגבוהה ביותר שנמדדה בהם ברישומים המודרניים. טמפרטורת פני הים הממוצעת באזורים שאינם סמוכים לקטבים הגיעה ל-21.1 מעלות צלזיוס ושברה את השיא הקודם שנקבע במרץ 2024. לכאורה מדובר בהפרש זעיר, אבל עבור מערכת עצומה כמו האוקיינוסים זהו שינוי משמעותי. מה שמדאיג את המדענים במיוחד הוא שהשיא הגיע בתקופה שבה המים בדרך כלל אינם בשיא החום שלהם – ולכן קיימת אפשרות שהטמפרטורות עוד יעלו.
7+כדי להבין את גודל האירוע צריך להבין מה בדיוק מודדים. החוקרים לא מדברים על טמפרטורת המים בחוף מסוים, אלא על ממוצע של שטחים עצומים באוקיינוסים ברחבי העולם, ללא אזורי הקטבים. ב-22 באוגוסט הגיע הממוצע הזה ל-21.1 מעלות. מדובר בטמפרטורת פני הים היומית הגבוהה ביותר שנרשמה בנתונים המודרניים של שירות שינויי האקלים האירופי Copernicus.
המספר עצמו אולי לא נשמע גבוה במיוחד. הרי בחופי ישראל אנחנו רגילים בקיץ למים חמים הרבה יותר. אלא שכאשר מחשבים ממוצע של חלק גדול כל כך מהאוקיינוסים בעולם, אפילו שינוי קטן מאוד בטמפרטורה מעיד על כמות עצומה של חום שנאגרה במים. למה דווקא העיתוי מדאיג? כאן נמצא החלק החריג ביותר בסיפור.
7+טמפרטורת פני האוקיינוסים בעולם מגיעה בדרך כלל לשיאה בסביבות מרץ ואפריל. הסיבה לכך קשורה בין היתר לכך שרוב שטח האוקיינוסים נמצא בחצי הכדור הדרומי, ובאותה תקופה מסתיים שם הקיץ. גם השיא הקודם, שנקבע ב-2024, נרשם בחודש מרץ. הפעם קרה משהו אחר: השיא נשבר דווקא באוגוסט. כלומר, בתקופה שבה לפי המחזור העונתי הרגיל טמפרטורת האוקיינוסים כבר אמורה להיות נמוכה יותר מהשיא השנתי. לכן החשש אינו נוגע רק למה שכבר קרה, אלא למה שעלול לקרות בהמשך. תופעת אל ניניו, שיכולה להוסיף להתחממות העולמית, עדיין מתפתחת.
החוקרים מצביעים בעיקר על שילוב של שני גורמים כדי להסביר את התופעה. הראשון הוא ההתחממות ארוכת הטווח של כדור הארץ. פליטת גזי חממה, בעיקר בעקבות שימוש בפחם, נפט וגז, גורמת לכך שיותר חום נשאר במערכת האקלים. חלק עצום מהחום העודף הזה נספג באוקיינוסים.
7+הגורם השני הוא אל ניניו. מדובר בתופעת אקלים טבעית שמתרחשת אחת לכמה שנים וגורמת להתחממות של אזורים נרחבים באוקיינוס השקט. השינוי הזה יכול להשפיע לא רק על האוקיינוס עצמו, אלא גם על הטמפרטורות ועל מזג האוויר במקומות רבים בעולם.
אל ניניו אינו הסיבה היחידה לשיא הנוכחי. הבעיה היא שהוא מתרחש כאשר האוקיינוסים כבר חמים מאוד בעקבות ההתחממות ארוכת הטווח. במילים פשוטות: נקודת הפתיחה כבר חמה יותר – ועכשיו נוסף גורם שיכול לחמם אותה עוד יותר. נתון נוסף ממחיש את היקף התופעה. כ-42% משטח האוקיינוסים בעולם מושפעים מגלי חום ימיים.
7+גל חום ימי הוא מצב שבו אזור מסוים בים נשאר חם בצורה חריגה במשך תקופה. בדומה לגל חום ביבשה, גם כאן לא מדובר ביום חם בודד, אלא בתקופה שבה הטמפרטורה גבוהה משמעותית מהרגיל לאותו מקום ולעונה. עבור בעלי החיים והצמחים שחיים בים, שינוי כזה יכול להיות משמעותי מאוד.
אלמוגים, למשל, עלולים לעבור תהליך של הלבנה ואף למות כאשר המים נשארים חמים מדי. דגים יכולים לעבור לאזורים אחרים בחיפוש אחר מים קרירים יותר, וכך להשתנות מערכות אקולוגיות שלמות וגם אזורי דיג שעליהם מסתמכים בני אדם.
7+האוקיינוסים אינם מערכת נפרדת מאיתנו. הם ממלאים תפקיד מרכזי בוויסות האקלים של כדור הארץ. במשך עשרות שנים הם ספגו את רוב החום העודף שנוצר במערכת האקלים. במובן מסוים, האוקיינוסים פועלים כמו מאגר עצום שסופג חלק מהחום ובכך מונע מהאטמוספרה להתחמם אפילו מהר יותר. אבל החום הזה לא נעלם – הוא נשאר במים.
ככל שהאוקיינוסים מתחממים, המים מתרחבים ותורמים לעליית מפלס הים. מים חמים יותר יכולים גם לספק יותר לחות ואנרגיה למערכות מזג אוויר מסוימות. במקביל, התחממות ממושכת עלולה לפגוע במערכות החיים בים. לכן שיא בטמפרטורת האוקיינוסים אינו רק סיפור על מה שקורה מתחת למים. הוא יכול להשפיע בסופו של דבר גם על בני האדם.
7+חלק מהחוקרים מעלים אפשרות שהאוקיינוסים נמצאים כיום ברמות חום שלא נראו במשך אלפי שנים. עם זאת, כאן חשוב לעשות הבחנה. לפני אלפי שנים לא היו לוויינים, מצופים ומכשירים שמדדו את טמפרטורת האוקיינוסים כפי שאנחנו עושים כיום. לכן אי אפשר להשוות באופן ישיר בין המדידות של היום לבין טמפרטורה שנמדדה, למשל, לפני 5,000 או 10,000 שנה.
במקום זאת, מדענים בוחנים משקעים שנאספו מקרקעית האוקיינוס, מאובנים זעירים וחומרים נוספים שיכולים לספק רמזים לגבי הטמפרטורות ששררו בעבר. השחזורים האלה הובילו חוקרים להעריך שהמצב הנוכחי עשוי להיות חריג מאוד אפילו ביחס לאלפי השנים האחרונות. אבל מדובר בהערכות מדעיות המבוססות על שחזור העבר – ולא במדידות ישירות. מה שאפשר לומר בוודאות הוא שהטמפרטורה הנוכחית היא הגבוהה ביותר שנמדדה ברישומים המודרניים.
7+החשש של המדענים הוא שהשיא הנוכחי אינו בהכרח נקודת הסיום. כבר בחודשים שקדמו לאוגוסט נרשמו טמפרטורות חריגות באוקיינוסים. ביוני וביולי נשברו שיאים לתקופה זו של השנה, ובסוף יולי הטמפרטורה כבר התקרבה מאוד לשיא ההיסטורי. באוגוסט היא חצתה אותו. במקביל, אל ניניו עדיין מתפתח. אם הוא ימשיך להתחזק, הוא עשוי להוסיף חום למערכת בחודשים הקרובים.
זו למעשה הסיבה שהנתון החדש מושך תשומת לב רבה כל כך: האוקיינוסים כבר הגיעו לטמפרטורה הגבוהה ביותר שנמדדה, דווקא בזמן שבו הם בדרך כלל אינם אמורים להיות בשיא – והגורמים שיכולים לחמם אותם עוד יותר עדיין לא בהכרח הגיעו לשיאם.
