הנשיא טראמפ ביצע פעמיים בתוך זמן קצר את אותה טעות אסטרטגית: הערכת חסר של יכולת ההסתגלות של השווקים הכלכליים לשיבוש משמעותי, שהובילה לתחזיות קיצוניות.

הטעות הראשונה הייתה בקשר לאיראן, כאשר המומחים הכלכליים של טראמפ הבטיחו לו קריסה כלכלית בתוך חודשים בודדים בעקבות המצור. אכן, המצור היה מוביל בהכרח את איראן לקריסה, אך משך הזמן שנדרש לכך היה ארוך יותר (חצי שנה לפחות ואולי אפילו 10-9 חודשים).
בהקשר האיראני יכולת ההסתגלות של המשק הייתה אפילו גדולה יותר מכרגיל, לנוכח הניסיון של איראן בהתמודדות עם סנקציות, המורגלות של האוכלוסייה להסתפקות במועט והאידאולוגיה הקיצונית של המשטר, שלא נכנע בשום מחיר (גם כן בניגוד להלך המחשבה המערבי שהוביל את טראמפ).

במקום שבו נדרש אורך רוח, טראמפ מצמץ ראשון מול יריב חלש בהרבה, מוכה וחבול, שהיה בדרך הוודאית לקריסה – רק שהדרך הזו הייתה ארוכה יותר מכפי שהנשיא רצה להאמין.
כתוצאה מכך, במקום ללמוד מהשגיאה – טראמפ חזר עליה והאמין לתחזיות האפוקליפטיות שצפו משבר בקנה מידה של השפל הגדול בעקבות המשך הסגירה של מצר הורמוז. לכן, הוא מיהר להסכם כניעה משפיל בכל מחיר.

בפועל, כשהוסר המצור ארה"ב ושותפותיה במפרץ כבר הצליחו, בדרכים שונות של הסתגלות (בעיקר הזרמת נפט בצינורות וליווי ספינות), לקזז את יעילות הסגר האיראני ב-50% לפחות, ועם תהליכי הסתגלות של השווקים במזרח (למשל, מעבר חלקי בהודו, וכנראה גם בסין, לשימוש בפחם ובעץ לבישול ולחימום), יעילות הסגר האיראני הייתה אף פחותה מכך, והמגמה הזו היתה צפויה להתעצם בטווח הבינוני-ארוך.
זו הסיבה שבגללה תחזיות אימים שונות, כמו של פול קרוגמן וגולדמן זקס, לא התממשו, וחוזי השחורות דחקו שוב ושוב קדימה את המועד שבו תגיע כביכול האפוקליפסה הכלכלית.

בוודאי שבשלב מסוים, כנראה קרוב יחסית, הייתה נגרמת האטה כלכלית, אבל משבר בקנה המידה של השפל הגדול – הדוגמה שטראמפ חזר והשתמש בה בפומבי ובשיחות סגורות – זו, ככל הנראה, הייתה הפרזה עצומה.
איך אנחנו יודעים? ובכן, אי אפשר לדעת בוודאות, אבל ההיסטוריה המודרנית מלאה בתחזיות אימים של כלכלנים ומומחים בשווקים ספציפיים שלא התממשו בעוצמה שהייתה אפילו קרובה לתחזית – כולל משבר הנפט בשנות ה-70 של המאה הקודמת.

זוהי תופעה מוכרת שנובעת, בין היתר, מחוסר היכולת של המודלים הכלכליים לשקלל לתוכם תהליכי הסתגלות עתידיים של השוק, שטרם באו לעולם ולכן בוני המודל אינם יכולים להצביע עליהם.
בשורה התחתונה, טראמפ נכנע להפחדות והשליך לפח האשפה של ההיסטוריה לא רק חלק ניכר מהישיגי המלחמה המוצלחת באיראן, אלא גם את ההרתעה והיכולת של ארה"ב להקרין עוצמה בזירה הגלובלית. פספוס בקנה מידה היסטורי ממנהיג שצריך היה לדעת טוב יותר ולהפגין עמידות איתנה יותר.
