הדיפלומטיה המנומסת שייכת לעולם של אתמול. בעולם של אחרי השבעה באוקטובר, השפה הדיפלומטית העמומה – זו שנועדה לרצות את כל הצדדים בחדרי חדרים בוושינגטון – התחלפה באמירת אמת בוטה וחדה. האמירות החריפות והמתואמות של השגריר לייטר, המשקפות במדויק את מדיניותו של ראש הממשלה נתניהו, הן לא רק "ביקורת". הן קריאת השכמה לקהילה הבינלאומית ולממשל האמריקני: ישראל לא תהיה בת ערובה להסכמים מופקרים שנרקמים מעל ראשה.
2+הנשיא טראמפ הוא גדול הידידים של מדינת ישראל ומבין היטב את צורכי הביטחון של ישראל לאחר השבעה באוקטובר. המסר הישראלי הנוכחי, הממוקד כרגע בזירה הלבנונית, הוא משוואה פשוטה: ביטחון ישראל הוא זכות קיומית בלתי ניתנת למשא ומתן. ישראל מציבה קו מפריד ברור: אנחנו לא משחקים יותר ב"נדמה לי".
הבידול הזה שעושה ישראל הוא המהלך המשמעותי ביותר בזירה האזורית מזה שנים. נתניהו, בנאומיו ובפעולותיו, מבהיר לכל השחקנים בחדר: השבעה באוקטובר שינה את חוקי המשחק. ישראל לא תכפיף את צעדיה הצבאיים או האסטרטגיים להבנות כאלה ואחרות שנועדו להבטיח שקט תעשייתי זמני עבור אחרים. כל איום קיומי על מדינת ישראל יטופל על פי שיקול דעתנו הבלעדי, ולא על פי מה שנחתם בוושינגטון, בפריז או בביירות.
2+לאן זה הולך? זה הולך למסלול התנגשות בלתי נמנע. איראן, שממשיכה לנסות לאחוז במצרי הורמוז מחד ובזרועות הטרור שלה בלבנון מאידך, צריכה להבין שהמרחב של ישראל אינו מופקר. האמירות הבוטות של לייטר הן לא "תקרית דיפלומטית", אלא שינוי פרדיגמה. הן מסמנות לאמריקאים שעידן התלות המוחלטת ב"חסדי המעצמות" תם. ישראל אינה שואלת רשות כדי להתקיים, והיא אינה זקוקה לאישור מאף גורם בינלאומי כדי לסכל איומים קיומיים.
מהיום, ישראל קובעת את גורלה. מי שחושב שאפשר להמשיך לתחזק את ציר הרשע האיראני תוך כבילת ידיה של ישראל, מגלה שהמציאות החדשה היא חדה, כואבת ולא משאירה מקום לספקות. טראמפ הוא החבר הכי טוב של ישראל, והוא מבין יותר מכול מנהיג אחר את השיקולים של ראש הממשלה ושל ישראל.
2+הקווים האדומים שלנו לא משורטטים על חול, הם משורטטים בדם – בדם השבעה באוקטובר. והם לא למכירה, לא בשביל שום הסכם של דולרים ולא בשביל שום הבטחה בינלאומית ריקה.
הטור נכתב על סמך הדברים שאמר פרשננו הפוליטי יעקב ברדוגו ב"ישראל הבוקר" לטל מאיר.
