הממשל האמריקני מוצא את עצמו במערבולת של אי-ודאות וביקורת גוברת סביב ניסיונותיו לקדם הסכם שלום עם איראן. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ וסגנו ג'יי.די ואנס ממשיכים להצהיר על אבני דרך משמעותיות, הכוללות פיקוח גרעיני נצחי ושליטה אמריקנית בשימוש בנכסים מופשרים. מנגד, הצד האיראני דוחה את הטענות הללו בתוקף, ובקונגרס האמריקני נרשם אמש (שלישי) תקדים היסטורי עם הצבעת הסנאט בעד צמצום סמכויות המלחמה של הנשיא.
2+המחלוקת בין הצדדים נוגעת ליסודות ההסכם: טראמפ הצהיר ברשתות החברתיות כי איראן הסכימה באופן מלא לרמה הגבוהה ביותר של פיקוח גרעיני לעתיד הרחוק ללא הגבלת זמן. הדובר האיראני, אסמאעיל בקהאי, הבהיר כי טהרן לא הסכימה לשום התחייבויות חדשות וכי עבודתה מול הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית תימשך לפי הנהלים הקיימים.
בנושא הנכסים המופשרים, סגן הנשיא ואנס טען כי הושג מנגנון לפיו הכספים ישמשו לרכישת תוצרת חקלאית אמריקנית בפיקוח ארה"ב וקטאר. שגריר איראן באו"ם, עלי בחרייני, דחה זאת נחרצות וטען כי איראן היא המדינה היחידה שמחליטה מה לעשות עם נכסיה, תוך דחיית כל טענה על תפקיד של מדינה אחרת בהשפעה על החלטות אלו.
2+בנוגע למצר הורמוז, טראמפ הבטיח שהוא יהיה פטור מאגרה באופן קבוע, אך איראן כבר החלה ביישום תוכנית לגביית דמי שימוש עבור שירותים מסוימים. העובדה שמזכר ההבנות מציין פטור מאגרה ל-60 ימים בלבד מעידה על נקודת מחלוקת אמיתית, דבר שהוביל את טראמפ לאיים בסוף השבוע האחרון כי ארה"ב תשתלט על המצר בעצמה.
במקביל: בצעד נדיר, הסנאט האמריקני הצביע ברוב של 50 מול 48 בעד החלטה המגבילה את סמכות הנשיא לנהל מלחמה מול איראן. זהו התקדים הראשון מאז 1973 לשימוש בחוק סמכויות המלחמה כדי לרסן נשיא מכהן. למרות שהבית הלבן טוען שהחוק אינו חוקתי, הדבר מסמל שחיקה חמורה בתמיכה בטראמפ בקרב חברי מפלגתו.
2+בתוך כך, שר החוץ מרקו רוביו הגיע השבוע לאיחוד האמירויות כדי להרגיע את בעלות הברית הערביות, המוטרדות מכך שההסכם מעניק לטהרן לגיטימציה אזורית ומעצים אותה כלכלית. המדינות הסוניות חוששות מקרן שיקום של 300 מיליארד דולר שצפויה לעמוד לרשות איראן, ומהיעדר מגבלות על תוכנית הטילים הבליסטיים.
הממשל נמצא במלכוד אמינות. דיווחים מראים כי טראמפ נטה להציג הסכמים כ"מוגמרים" עוד לפני שהיו כאלו, וכי המזכר שפורסם אכן נראה כבעל נטייה חזקה לטובת איראן, בניגוד להבטחות הממשל. ההשלכות האזוריות קריטיות: ארה"ב מנסה לשמר את נוכחותה הצבאית בבסיסים במפרץ, אך המדינות המארחות מתחילות לתהות אם ארה"ב משנה את אסטרטגיית הביטחון שלה על חשבונן. המצב נותר שביר, והדיפלומטיה מתנהלת תחת אש של חשדנות הדדית וקשיים חוקתיים מבית.
