כולנו יודעים שאם דיברתם שפה מסוימת כל חייכם, הכללים שלה כבר "צרובים" לכם בראש – אתם יודעים איך להפוך מילה ליחיד או לרבים בלי לחשוב על זה אפילו שנייה. אבל מה קורה אצל אנשים שמדברים שתי שפות או יותר? עד היום, מדענים הניחו שהמוח מפעיל מערכות שונות עבור כל שפה. אולם מחקר חדש שפורסם בכתב העת "JNeurosci" מנפץ את המיתוס הזה, ומראה שדווקא קיימת הפרייה הדדית ומרשימה: המוח משתמש בערכה כלים אחת ומשותפת כדי להבין ולדבר את כל השפות שלכם.

במסגרת המחקר, ד"ר אסטי בלנקו-אלורייטה מאוניברסיטת ניו יורק ועמיתיה הזמינו 23 מתנדבים שדוברים ספרדית ואנגלית. החוקרים השתמשו במכשיר רגיש במיוחד בשם MEG, שיכול לצלם את הפעילות החשמלית במוח ברמה של אלפיות השנייה. בזמן שהנבדקים שכבו בסורק, הם התבקשו לבצע מטלות דקדוקיות פשוטות, כמו להפוך מילה מיחיד לרבים. התוצאה הייתה מסעירה: הפעילות המוחית הייתה כמעט זהה לחלוטין, לא משנה אם המשימה בוצעה באנגלית או בספרדית.
כדי לוודא שהמוח לא סתם "שולף" תשובות מהזיכרון, החוקרים עשו תרגיל מתוחכם: הם השתמשו במילים מומצאות – מילים שלא קיימות באף שפה, כמו "Ailos". גם כאן המוח הגיב באותה צורה, מה שהוכיח שהמוח לא רק זוכר מילים, אלא באמת מפעיל "מנוע דקדוקי" שמעבד את הכללים של השפה בזמן אמת. הממצאים הצביעו על כך שהאזור הקדמי-שמאלי במוח הוא ה"קבלן" הראשי שאחראי על בניית המשפטים בכל שפה שתבחרו.

בעבר, מדענים נטו לחשוב שדו-לשוניות היא סוג של "עומס" על המוח או הפרעה לזרימה הטבעית של השפה הראשונה. כיום, התמונה הפוכה לגמרי: המוח שלנו מתגלה כגמיש ופלסטי בצורה מדהימה. דו-לשוניות למעשה מאמנת את המוח ויוצרת רשתות עצביות יעילות וחזקות יותר, בדומה לאופן שבו אימון גופני מחזק את השרירים.

עם זאת, המדענים שומרים על זהירות חיובית. ד"ר מירג'אנה בוזיץ' מאוניברסיטת קיימברידג', שלא לקחה חלק במחקר, כינתה את הממצאים "אלגנטיים ומשכנעים", אך העלתה שאלה מסקרנת: האם אותו "מנוע" פועל גם אצל מי שדובר שפות שונות מאוד זו מזו, כמו למשל עברית וסינית? זוהי התעלומה הבאה שהחוקרים מקווים לפצח, כשהמטרה היא להבין עד כמה רחוקה מגיעה הגמישות המופלאה של המוח האנושי.
