כתב העת המדעי "Nature" פרסם מחקר בינלאומי חדש שמשנה את תפיסת החוקרים על אחת המחלות הקטלניות בהיסטוריה: מדענים מאוניברסיטת קופנהגן ואוקספורד זיהו שרידי DNA של חיידק הדבר בשיניים של 18 שלדי ציידים-לקטים שנמצאו ליד אגם באיקל שבסיביר. התיארוך הפחמני של העצמות מעלה כי הדבר הופיע כבר לפני כ-5,500, כ-200 שנה מוקדם יותר מכפי שהעריכו עד כה.
2+המחקר מעלה כי המחלה התפתחה בשלבים והדביקה משפחות קטנות שחיו באזור. החוקרים מעריכים כי ההדבקה הראשונית התרחשה ככל הנראה באמצעות מגע עם מרמיטות – מכרסמים מקומיים גדולים – בזמן אכילת איברים נאים או טיפול בעורות נגועים. לאחר מכן, המחלה עברה בין בני אדם באמצעות שיעול ועיטוש.
בין השלדים שנמצאו, רבים היו של ילדים בני 8 עד 11, דבר שמרמז על כך שמערכת החיסון של צעירים הייתה פגיעה במיוחד לחיידק. "העובדה שניתן לראות שהמתים נקברו על ידי אנשים שהכירו אותם בחייהם מוסיפה פן אנושי עמוק לעבודה המדעית," ציין אחד החוקרים, רואייריד מקלאוד.
2+החוקרים מדגישים כי מדובר בסוג מוקדם של דבר, שהתפתח זמן רב לפני ה"מוות השחור" שקטל חלקים נרחבים מאוכלוסיית אירופה במאה ה-14. למרות זאת, נראה כי כבר אז המחלה הייתה קטלנית לא פחות והצליחה להכחיד לא רק ערים צפופות, אלא גם קבוצות נוודיות קטנות.
מגפת הדבר, למרות היותה נדירה כיום ומטופלת באמצעות אנטיביוטיקה, ממשיכה להוות נושא מרכזי במחקר האבולוציוני. ההבנה כיצד התפתחה המחלה בשלביה הראשונים מסייעת למדענים "להבין את הצעדים שהחיידק נקט כדי להפוך למחולל מחלות קטלני", ומספקת כלים חשובים לניבוי הופעתם של פתוגנים חדשים בעתיד. הגילוי בסיביר מדגיש כי האנושות מתמודדת עם המגפה הזו לאורך אלפי שנים, וכי מדובר באיום שהתפתח במקביל להתפתחות החברות האנושיות עצמן.
2+בתנ"ך, המונח המקביל ביותר למגפה קטלנית המתפשטת בפתאומיות ובכוח רב הוא "דֶּבֶר". תיאורים של מכה זו מופיעים במספר הקשרים, כשהבולט שבהם הוא מכת הדבר בעשר המכות: "הִנֵּה יַד יְהוָה הוֹוָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד" (שמות ט', ג'). המקרא מתאר את הדבר כעונש אלוהי המכה בפתאומיות וגורם לתמותה רחבה בקרב בעלי חיים ובני אדם כאחד.
