מחקר שפורסם בכתב העת "Journal of Geophysical Research", המצביע על כך שחלקים מרכזיים במערכות השברים בדרום קליפורניה נמצאים תחת לחץ טקטוני הגבוה ביותר שנרשם ב-1,000 השנים האחרונות. על אף שעברו למעלה מ-100 שנים מאז רעש האדמה הגדול האחרון במערכות אלו, האנרגיה המצטברת תחת מעבר "קג'ון" – הנמצא כ-50 מייל בלבד ממרכז לוס אנג'לס – מציבה את האזור תחת איום גובר לאירוע שעלול לשנות את פני האזור כולו.
2+בבסיס המחקר עומד מודל מחשב ששחזר את היסטוריית הקריעה הסיסמית של 1,000 השנים האחרונות באזור. החוקרים זיהו כי המערכת שבה נפגשים שבר סן אנדריאס ושבר סן חסינטו צוברת מתח שעלול להגיע לנקודת הכרעה. מודל הסימולציה העלה כי מקטע "סן חסינטו ברנרדינו" נושא בנטל הלחץ הכבד ביותר בנקודת המפגש, דבר שמגביר את ההסתברות לכך שהוא ישמש כגורם שיפעיל מערכות סמוכות.
המונח "שער רעידות אדמה" שטבעו החוקרים מתאר את תפקידו המרכזי של מעבר קג'ון. על פי הממצאים, המעבר מתפקד כצומת שיכול לחסום התפשטות של רעש אדמה או, בתרחיש המסוכן יותר, לאפשר לו "לקפוץ" משבר אחד לשני. במידה שהאנרגיה תדלג בין המערכות, נוצרת סכנה לרעידת אדמה ארוכה, גדולה ומורכבת בהרבה מכל מה שנחווה באזור בעת המודרנית.
2+"הבנת התנהגות מערכות השברים באזור זה היא קריטית", מציינים החוקרים, שכן מדובר באזור המשרת מיליוני תושבים ומהווה עורק חיים לתשתיות הובלה, אנרגיה ומסחר אסטרטגיות. מערכות השברים המדוברות היו אחראיות במהלך המילניום האחרון ל-36 רעשי אדמה בעוצמה של 6.4 ומעלה, והן אחראיות לכ-90% מתזוזת הלוחות הטקטוניים באזור.
החוקרים מדגישים כי המחקר אינו מספק "תחזית מזג אוויר" לרעידת אדמה, ואינו יכול לצפות מתי בדיוק יתרחש השחרור האנרגטי הבא. עם זאת, הוא חושף את המציאות המסוכנת שבה המערכות הטקטוניות במרחב המאוכלס ביותר בארה"ב נמצאות במצב רגיש, שבו לחץ טבעי שהצטבר לאורך עשור של שקט יחסי עלול להוביל לתוצאות הרסניות.
2+אזור דרום קליפורניה ידוע כאחד האזורים הפעילים סיסמית בעולם, כאשר שבר סן אנדריאס הוא המפורסם והמסוכן שבהם. השקט היחסי שנרשם לאורך עשורים מעורר דאגה בקרב מומחים, המצביעים על כך שמדובר ב"שקט שלפני הסערה". השילוב בין קרבת השברים למרכזי אוכלוסייה ענקיים לבין תלות בתשתיות קריטיות הופך כל אירוע סיסמי למשמעותי הרבה מעבר לנזק המבני.
המשמעות של ה"שער" במעבר קג'ון נוגעת ישירות ליכולת המדינה להיערך לאסון. ההבנה שרעידת אדמה עלולה להיות "מפלגתית" – כלומר, רעש שמתחיל בשבר אחד ומתדרדר לסדרה של שברים מחוברים – מחייבת שינוי בסטנדרטים של תכנון עירוני ומוכנות לשעת חירום. המסקנה המרכזית העולה מהמחקר היא כי הצטברות הלחצים אינה עניין תיאורטי בלבד, אלא תהליך פיזיקלי מתמשך שמשנה את רמת הסיכון של מיליוני אזרחים הגרים בצל השברים המרכזיים של צפון אמריקה.
