ממצאים מדהימים מתוך פרויקט מחקר בין-לאומי, שבו הצליחו מדענים לחדור לעומק של אלפי מטרים מתחת לפני המים ולחשוף עולם שלם של מוות וחיים בקרקעית האוקיינוס פורסמו בכתב העת "Nature", כאשר באמצעות זרוע רובוטית של צוללת המחקר הסינית "פנדוז'ה", חילצו החוקרים עשרות מאובנים בני 5.3 מיליון שנים לצד יצורים חיים הניזונים מהעצמות, במה שמוגדר על ידי פליאונטולוגים כאחת התגליות המרהיבות והמפתיעות ביותר בתחום האוקיינוגרפיה בעשורים האחרונים.
4+התגלית המדעית חסרת התקדים התרחשה באזור המכונה "אזור השברים דיאמנטינה" – רשת של רכסים תת-ימיים ותעלות עמוקות מדרום-מערב לאוסטרליה, שנוצרה לפי החוקרים במהלך היפרדות היבשות אוסטרליה ואנטארקטיקה. מדובר באזור המגיע לעומקים קיצוניים של בין 5,000 ל-7,000 מטרים מתחת לפני הים, דבר שהפך את הגישה אליו למשימה טכנולוגית מורכבת ומסוכנת במיוחד.
החוקרים, שפעלו מסיפון ספינת המחקר "טאן סואו יי האו", ביצעו 32 צלילות ממוקדות שבמהלכן תיעדו 485 מרבצי מאובנים וחמישה פגרי לווייתנים מודרניים. מה שהדהים את המדענים יותר מכול הייתה הצפיפות הבלתי נתפסת של השרידים: באזורים מסוימים נספרו כ-760 שלדים לקילומטר רבוע, נתון הגבוה בהרבה מכל אתר דומה שתועד אי פעם בעולם.
4+החוקר המוביל פנג ז'ו, מהמכון למדע והנדסת מעמקים באקדמיה הסינית למדעים בבייג'ינג, הסביר את היקף התופעה: "על פי ההערכות שלנו, ישנם למעלה מ-10 מיליון שרידי לווייתנים השוכנים על קרקעית האוקיינוס בתעלה הזו. כמות עצומה של עצמות נוספות עשויה להיות קבורה עמוק יותר תחת שכבות המשקעים של קרקעית הים".
באתר נחשף שילוב בלתי צפוי של שלדי עבר והווה: מאובנים של הסוג הנכחד "Pterocetus benguelae" שגילם מוערך לפי מדענים ב-5.3 מיליון שנים, לצד שלדים מודרניים של לווייתני מנקה באורך 3 מטרים ולווייתני מקור של אנדרו. פגרי הלווייתנים הטריים יחסית, המכונים בעולם המדע "נפילת לווייתן", יוצרים איים זמניים ועשירים של חיים במעמקים החשוכים.
4+פגר אחד של לווייתן מנקה באורך 5 מטרים אירח קהילה מגוונת של 26 מיני חסרי חוליות, ובחלק מהאזורים נספרו כ-2,840 אורגניזמים על מטר רבוע בודד – כולל תולעי זכוכית אוכלות עצמות, חלזונות, נחשוני ים בעלי זרועות ארוכות וצדפות השורדות באמצעות כימוסינתזה, הפקת מזון מאנרגיה כימית ללא אור שמש.
מרבית השרידים שנמצאו בנקרופוליס שייכים ללווייתני מקור – יונקים ימיים בעלי גולגולת המסתיימת בחרטום צר המזכיר דולפין. מדובר בחיות הצוללות לעומקים אדירים ומבלות זמן זעום ביותר קרוב לפני השטח, ולכן מעט מאוד ידוע למדע על אורח חייהם.
4+פרופסור שיקון סונג, מאחברי המחקר, הסביר כי התשובה לתעלומת ריכוז הגופות נעוצה במבנה הטופוגרפי הייחודי של אזור דיאמנטינה, המעוצב בצורת האות V. האזור משמש כנתיב נדידה קבוע או בית גידול ליונקים אלו, וכאשר לווייתני המקור חורגים מעומק הצלילה הבטוח שלהם ועוברים את רף ה-3,000 מטרים, הם מגיעים לקצה גבול היכולת הפיזיולוגית שלהם- דבר שמגביר משמעותית את הסיכון לתשישות קטלנית או למחלת דקומפרסיה – חנק בועות אוויר בדם.
התעלה מתפקדת למעשה כמשפך טבעי השואב את הגופות לקרקעית, ותנועת המשקעים המזערית בעומק זה מותירה את השלדים חשופים במשך מיליוני שנים, במהלכן מינרלים תת-ימיים כמו תחמוצת ברזל-מנגן יוצרים קרום על העצמות ומשמרים אותן כמאובנים מושלמים.
4+מעבר למספרים המבהילים, גולת הכותרת הטהורה של המחקר הייתה חילוץ חלק מגולגולת של מין לווייתן שלא היה מוכר למדע עד כה, אשר זכה לשם הרשמי "Pterocetus diamantinae" על שם אזור הגילוי. אוליבייה למברט, פליאונטולוג של בעלי חוליות מהמכון המלכותי הבלגי למדעי הטבע בבריסל, שלא היה שותף למחקר, הדגיש כי הגילוי מוכיח לראשונה שלווייתני מקור קטנים מילאו תפקיד אקולוגי קריטי בהזנת מעמקי האוקיינוס בדיוק כמו הלווייתנים הגדולים.
ג'ובאני ביאנוצ'י, פרופסור חבר במחלקה למדעי כדור הארץ באוניברסיטת פיזה, סיכם כי מציאת המין החדש מתעדת את ההיסטוריה האבולוציאנית של המשפחה ומוכיחה כי לווייתני מקור בעלי התמחות לצלילה עמוקה כבר היו קיימים ומפותחים לחלוטין בתקופה שבה המאובנים הללו שקעו, וכי סביר להניח שמיליוני מאובנים נוספים עדיין ממתינים לחשיפה בקרקעית השבר.
