accessibility-icon
share-icon
צילום: שאטרסטוק
צילום: שאטרסטוק
צמרת אביבי
צמרת אביבי
3

טז טבת ה'תשפו (05.01.26)


"לא משאירים אף ילד לבד": האם נמצא הפתרון למגפת החרמות?

בזמן שמערכת החינוך מצהירה על הכלה, תלמידים רבים מדי מוצאים את עצמם לבד במערכה מול חרם דורסני • תוכנית חדשה מציעה שינוי תפיסתי עמוק: החלפת הטיפול הנקודתי במעטפת מערכתית נוקשה, שילוב כוחות עם הרשויות המקומיות, ובעיקר - הבנה שבלי ענישה מרתיעה ומחיר אישי להורים ולילדים הפוגעים, המציאות לא תשתנה


בשנים האחרונות הולכת ומחריפה תופעה שאי אפשר להמשיך ולהתעלם ממנה: ילדים שנשארים לבד רגשית וחברתית. בתוך כיתה מלאה, במערכת המצהירה על ערכי הכלה ושייכות, ישנם תלמידים שמרגישים שקופים ולא קיימים. המצב הקיים בעייתי לא משום שהיא מתקשה לעצור אותם בזמן.

ההתערבות מגיעה לעיתים מאוחר מדי, כשהילד מסרב להגיע לבית הספר, כשההורים מיואשים, וכשהפגיעה הרגשית כבר עמוקה ובלתי הפיכה. על הרקע הזה, ומתוך הבנה שהמציאות הזו אינה גזירת גורל, נולדה התוכנית של ח"כ קטי שטרית "לא משאירים אף ילד לבד".

התוכנית החדשה מגיעה עם אמירה חדה: בדידות חברתית הינה כשל מערכתי הדורש טיפול שורש. הדגש הוא על איתור מוקדם של ילדים הנמצאים בשוליים החברתיים, עבודה עם כלל הכיתה ולא רק עם הנפגע, והכשרה ייעודית לצוותי חינוך לזיהוי דינמיקות פוגעניות לפני שהן הופכות לחרם פעיל.

maximize-image
images-count1+
ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת | צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת

זהו שינוי תפיסתי עמוק, המעביר את כובד המשקל מכיבוי שריפות וטיפול באירועים נקודתיים, לבניית אקלים חינוכי מוגן שמונע את הפגיעה מלכתחילה. כשהאחריות אינה מפוזרת אלא ממוקדת, הילד שנפגע מפסיק להיות בודד בתוך המערכת.

מרכיב קריטי בתוכנית הוא יצירת מעטפת חיצונית הכוללת את הרשות המקומית ואת ההורים. החיבור למחזיק תיק החינוך ברשות מאפשר יצירת סטנדרט אחיד, הקצאת משאבים ופיקוח יעיל, תוך העברת מסר שפגיעה חברתית היא באחריות העיר כולה.  במקביל, התוכנית דורשת שותפות הורית פעילה כמרכיב הכרחי ולא כהמלצה.

לצד הכלים החינוכיים, יש לומר ביושר: בלי ענישה קשה ומרתיעה המערכת תתקשה לייצר שינוי אמיתי. חרם הוא אלימות לכל דבר, וכאשר המחיר על פגיעה מתמשכת הוא מינימלי, אין לילד הפוגע סיבה לעצור. ענישה משמעותית, כגון השעיות, שלילת הטבות ואפילו פתיחת תיק משטרתי במקרים קיצוניים, אינה סתירה לחינוך אלא תנאי בסיסי לקיומו. גם ההורים חייבים להבין שלהתעלמות מפגיעה שמבצע ילדם יש השלכות. רק כאשר המחיר על החרם יהיה גבוה מהרווח החברתי שהוא מייצר, ילדים יחשבו פעמיים לפני שהם משתתפים בו.

"לא משאירים אף ילד לבד" אינה עוד סיסמה, אלא תוכנית המציעה שילוב הכרחי של רגישות ואסרטיביות. היא משלבת הכלה לצד גבולות חדים, ודורשת אחריות משולבת של בית הספר, ההורים והרשות המקומית. זוהי בחירה ערכית ברורה האומרת שילדים לא אמורים ללמוד כיצד "לשרוד" בדידות, אלא זכאים לגדול במערכת שמגנה עליהם באופן אקטיבי. בדידות של ילד אינה תקלה שולית, והגיע הזמן שנפסיק להשלים איתה.

צמרת אביבי

צמרת אביבי

פאנליסטית בערוץ 14, סגנית נשיא לה"ב, פעילה בתנועת "שמות גבול - אמהות לביטחון ישראל", תושבת כפר יונה

עקבו אחרינו גם ב-Google News