שבע שנים לאחר שהפכה למוקד סערה ציבורית ברמת השרון, קבע בית משפט השלום בתל אביב כי המורה לאנגלית בת ציון (בתצי) זיסקינד נפלה קורבן למסע הכפשות ולשון הרע מצד פעילי השמאל צביקה עמית ונורית מץ, מנהלי קבוצת הפייסבוק "כיכר העיר – רמת השרון".
6+בפסק דין נרחב, המשתרע על פני 36 עמודים, מתח השופט גיא הימן ביקורת חריפה על התנהלות הנתבעים, קבע כי הם לא הצליחו להוכיח את אמיתות הפרסומים שפרסמו נגד זיסקינד, וחייב אותם, ביחד ולחוד, לשלם לה פיצוי בסך של 45 אלף שקלים, אשר לאחר הצמדה וריבית עומד על כ-61 אלף שקלים.
כך הפכה המורה למטרה
הפרשה החלה בשנת 2019, לאחר שיעור שהעבירה זיסקינד לתלמידי כיתה ט' ביום השנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. במהלך השיעור, כך העידה, התייחסה לתיאוריות קונספירציה שונות הקשורות לרצח רבין, בעקבות דיון ציבורי שהתעורר באותה תקופה. לדבריה, היא הבהירה לתלמידיה במפורש כי מדובר בתיאוריות קונספירציה בלבד וכי אינה מאמינה בהן.
6+אלא שבעקבות תלונות של הורים, פרסמו עמית ומץ שורה של פוסטים בקבוצת הפייסבוק המקומית שבניהולם. בין היתר נכתב כי "המורה לימדה כי יגאל עמיר לא התכוון לרצוח את רבין", כי מדובר ב"עיוות היסטורי", וכי יש ספק בכשירותה להמשיך ללמד. בהמשך פורסמו גם שמה המלא, תמונתה וטענות נוספות שלפיהן היא מחזיקה ב"השקפות ימין קיצוני" ומבטאת אותן בכיתה.
בפוסט נוסף, שפרסמה נורית מץ, נכתב בין היתר: "בית ספר זה לא מדע לסילוף עובדות ולא תכנית אמונית לבקשתך. גם ללא טיעוני הגברת, מערכת החינוך מחדש נשלטת על ידי משיחיים גם בבתי ספר ממלכתיים".
6+הביקורת החריפה על הנתבעים: "החליפו את העובדות בנרטיב"
אלא שבית המשפט קבע כי הנתבעים לא הצליחו להוכיח את הטענות החמורות שהטיחו במורה. השופט ציין כי הנתבעים לא הביאו לעדות אפילו תלמיד אחד שנכח בשיעור, לא הורים, לא את מנהלת בית הספר ולא גורמי חינוך שהיו מעורבים בבדיקת האירוע.
"הנתבעים לא הוכיחו אמת", קבע השופט גיא הימן, והדגיש כי הטענות בדבר "סילוף עובדות", "תוכנית אמונית", "חינוך מחדש" ו"משיחיים" – "לא הוכחו אמת לפניו של בית משפט זה".
6+השופט קיבל את גרסתה של זיסקינד, שלפיה הציגה בפני תלמידיה את הטענות סביב רצח רבין כתיאוריות קונספירציה בלבד, ואף הבהירה כי אינה מקבלת אותן.
בפסק הדין מתח השופט ביקורת חריפה על עצם ייחוס הדברים למורה. לדבריו, ייחוס לאיש חינוך של "הכחשת המציאות ההיסטורית", "סילוף עובדות" ו"כישלון בהנחלת ערכי הדמוקרטיה" עלול לפגוע פגיעה קשה בשמו הטוב ובמקצועו. "קל אפוא לקבוע כי שמו הטוב של אדם, שנטען כלפיו כי הוא מתכחש למציאות זו ואף פועל לעוותה, עלול להיפגע מן הטענות הללו", כתב השופט, והוסיף כי כאשר מדובר במורה או באיש חינוך, חומרת הדברים אף גדלה, שכן מיוחסים לו "כשל חינוכי, ערכי ומוסרי עמוק, ניסיון להציג לתלמידיהם תמונה כוזבת וכישלון בהנחלתם של ערכי הדמוקרטיה".
6+עוד קבע השופט כי הפרסומים ייחסו לזיסקינד "הוראה מעוותת של אירוע ההתנקשות, הכחשתה של המציאות ההיסטורית, סילוף העובדות והשפעה לרעה על חינוך תלמידיה", וכי יש בהם גם הטלת ספק במקצועיותה ובכשירותה לשמש אשת חינוך.
בהתייחסות ישירה לאחד הפרסומים, ציין השופט כי הנתבעים לא הסתפקו בהבאת טענות או דיווח על תלונות, אלא הציגו אותן כעובדות מוגמרות. כך למשל נכתב כי זיסקינד "מחזיקה בהשקפות ימין קיצוני", כי היא "סירבה להתנצל" וכי אמרה "שזה מה שהיא יודעת" – טענות שבית המשפט קבע כי לא הוכחו.
6+פסק הדין כולל גם קביעה עקרונית באשר לאחריותם של מנהלי קבוצות ברשתות החברתיות. השופט קבע כי מנהלי קבוצות פייסבוק אינם יכולים להתנער מאחריות לפרסומים המופיעים בקבוצות שבניהולם, כאשר יש להם שליטה על הפרסום ועל האפשרות להסירו. לפיכך נקבע כי גם צביקה עמית וגם נורית מץ נושאים באחריות לפרסומים שפורסמו בקבוצה שניהלו.
השופט אף מתח ביקורת חריפה על האופן שבו נוהל השיח הציבורי סביב הפרשה, וקבע כי במקום להציג לציבור עובדות, נבנה "נרטיב" שלא הוכח כי יש לו קשר למציאות. "כך, לנגד עיניהם של חברי הקבוצה, החליפו את עצמם גילוין של עובדות המציאות ומסירתן לציבור בשרטוטו של נרטיב, שאולי יכול היה לשאת עצמו על שתי רגליים, אך בינו לבין המציאות לא הוכח הקשר", כתב.
בהתייחסות רחבה יותר לתופעת השיח ברשתות החברתיות, ציטט השופט בהסכמה את דבריו של שופט בית המשפט העליון יצחק עמית, שלפיהם "המציאות מוכיחה כי ככל שחוזרים על שקר פעמים רבות יותר כך הוא נתפס כאמת".
השופט: הפגיעה בשמה הטוב של המורה הייתה ממשית – ומצדיקה פיצוי
בסופו של דבר חייב בית המשפט את צביקה עמית ונורית מץ, יחד ולחוד, לשלם לבת ציון זיסקינד פיצוי בסך 45 אלף שקלים. לאחר הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, עומד סכום החיוב על 60,891 שקלים.
השופט הימן הסביר כי אף שבדרך כלל הפיצוי בגין פרסומים ברשתות חברתיות נמוך יותר, במקרה זה מדובר היה במספר פרסומים שהצטברו לכדי פגיעה משמעותית במיוחד. "רגישות הדברים", כתב, "גם היא יסוד להגדלת הפיצוי", בקובעו כי הפגיעה בשמה הטוב של המורה הייתה ממשית, חמורה וראויה לפיצוי.
