שבע שנים של רדיפה פוליטית ושיימינג אכזרי נגד המורה בת ציון זיסקינד מרמת השרון הגיעו לסיומן בבית המשפט, וכעת עורכת הדין רחל ברגר שכטר שהובילה את התיק חושפת ל-C14 את מאחורי הקלעים של הניצחון במשפט. לדבריה, פסק הדין שקיבלה המורה הוא הרבה מעבר לפיצוי כספי, מדובר בקו פרשת מים שבו הימין מפסיק להרכין ראש מול מסעות הכפשה של פעילי שמאל: "הפסקנו לשתוק והתחלנו לנצח בזירה המשפטית".

רחל, בעלת ניסיון של מעל 16 שנה בליטיגציה, מספרת כי המקרה החל בשנת 2019 כשאשת החינוך מצאה את עצמה תחת מתקפה שקרית ומתוזמנת. "כל חטאה של מרשתי היה שבשיעור אנגלית שעסק ב'תיאוריות קונספירציה', תלמיד לא מרוכז פירש לא נכון את דבריה", היא מסבירה. הנתבעים, פעילי שמאל המנהלים קבוצת פייסבוק עירונית, "קפצו על השמועה כמוצאי שלל רב, סילפו אותה לחלוטין ופרסמו פוסטים שקבעו כעובדה שמרשתי לימדה שיגאל עמיר לא התכוון לרצוח את רבין".

בית המשפט נגד פעילי השמאל: "החליפו את העובדות בנרטיב"
לדבריה, ההחלטה לפגוע בזיסקינד נבעה ממניעים פוליטיים מובהקים: "הם חרצו את דינה ועשו לה שיימינג אכזרי לא בגלל העובדות, אלא פשוט כי היא סומנה כאשת ימין וכ'ביביסטית'. הם ראו בדף הפייסבוק שלה שהיא הלכה להפגנת תמיכה בראש הממשלה, אך לא טרחו לפנות אליה ולקבל את תגובתה". כעת, לאחר פסק הדין, היא מדגישה כי מדובר בניצחון אדיר של המחנה הלאומי על תרבות ההשתקה מצד מחנה שחי בתחושה שמערכת המשפט בכיס שלו.

מעבר להיבט האידיאולוגי, שכטר מצביעה על קביעה עקרונית של השופט גיא הימן בנוגע לאחריות מנהלי קבוצות ברשת. "השופט החיל את 'מבחן השליטה' וקבע שמנהלי קבוצות נושאים באחריות משפטית מלאה, גם אם לא כתבו את הפוסטים בעצמם. בית המשפט קבע שהם מחויבים בסטנדרטים של 'עיתונאות אחראית' – חובת בדיקה והצלבת מקורות". לדבריה, השופט השתמש בביטוי "בית משפט של כיכרות" כדי לתאר את הקבוצות האלו: "הוא שלח מסר: המקלדת היא לא עיר מקלט, ותעודת עיתונאי לא מקנה חסינות מפני החוק. מי שמנהל משפטי שדה פוליטיים ומנצל את כוח הניהול שלו כדי להפיץ דיבה – ישלם על כך מחיר משפטי וכלכלי כבד".
במהלך הריאיון מדגישה עורכת הדין את האפליה שחוותה המורה בשל דעותיה: "אין לי ספק שאילו המורה הייתה מזוהה עם מחנה השמאל, התיק הזה לא היה בא לעולם. היו נזהרים בה שבעתיים והיא הייתה מקבלת הגנה תחת חופש הביטוי". היא מוסיפה כי הנתבעים לא בחלו בסילוף אירוע היסטורי מטלטל כמו רצח רבין כדי לייצר רייטינג ולהכפיש צד פוליטי, וטוענת כי "רבין ז"ל היה מתהפך בקברו אילו היה יודע איך מנצלים את הרצח שלו".

רגע משמעותי בניהול התיק עבורה היה חשיפת חוסר הראיות של הנתבעים באולם הדיונים. "הם לא הביאו לעדות אפילו תלמיד או הורה אחד שיגבה אותם, ובכל זאת בחרו לפגוע בשמה הטוב ובפרטיותה של מרשתי בצורה המקוממת ביותר", היא חושפת. "כשראיתי את זה, אמרתי לעצמי שהציבור חייב לדעת לאילו תהומות של בריונות ורשעות מסוגלים להגיע אנשים כשהם פועלים מתוך רדיפה ופוזיציה פוליטית מוחלטת. בית המשפט בצדק דחה את הניסיונות האלה בשאט נפש ומתח עליהם ביקורת חריפה. זה היה הרגע שבו הוכח, שוב, מדוע אסור לנו לשתוק יותר.".
לסיכום, עורכת הדין רואה בפסק הדין מסר של צדק עבור כל אזרח במדינה. "פסק הדין משיב את אמון הציבור במערכת המשפט ומוכיח שכשהמערכת מתנתקת מרעשי הרקע וצוללת לעובדות, היא יודעת לעשות צדק אבסולוטי", היא אומרת. הכותרת שהיא בוחרת לסיכום המאבק המשפטי שהסתיים בניצחון ברורה: "שמם הטוב של אנשי הימין אינו הפקר יותר: פסק הדין שמפיח תקווה בכל שוחרי האמת והצדק".
