בין אם אתם עדיין שבויים ב'פנטזיית אוסלו' (כמו ב-INSS) ובין אם אתם עדיין חיים את 'טראומת אוסלו' (כמו במועצת יש"ע), יש חדשות בשבילכם: ביום חמישי האחרון הודיעה ארצות הברית רשמית על מותה של הקונספציה – או לכל הפחות על הקפאתה לזמן בלתי מוגבל.
את הבשורה הזו מעגנת וושינגטון במסמך מקיף ומחייב שפרסם הבית הלבן תחת הכותרת 'אסטרטגיית הביטחון הלאומי לשנת 2025'. במסמך המכונן הזה, ארה"ב לא רק משרטטת מחדש את גבולות הגזרה של הסדר העולמי ואת מקומה בתוכו, אלא מציגה תפיסת עולם עדכנית ומפוכחת.
2+בלב המסמך, כחלק בלתי נפרד מהפסיפס הגלובלי החדש, מופיע פרק דרמטי המוקדש למזרח התיכון – פרק ששומט את הקרקע תחת הנחות היסוד הישנות ומציג עקרונות פעולה חדשים לחלוטין.
המזרח התיכון אינו עוד האזור המרכזי ביותר במדיניות החוץ האמריקאית, כפי שהיה במשך חצי מאה. אחרי שארה"ב גיוונה את מקורות האנרגיה שלה בעולם, אין מאבק בין מעצמתי (רוסיה- ארה"ב) באזור, וארה"ב מתרחקת מ"מלחמות ללא תכלית" בעולם. כך גם באזור.
2+המסמך קובע מהם האינטרסים שארה"ב תמשיך לשמור עליהם באזור:
1. מניעת מכוח עוין להשתלט על המזרח התיכון, על אספקת הנפט והגז שלו, ועל נקודות החנק דרכן הם עוברים (כגון מצר הורמוז והים האדום) – קרי אירן לא.
2. ביטחון ישראל: הבטחה שישראל תישאר בטוחה.
3. מאבק בטרור: הבטחה שהאזור לא יהווה חממה או יצואן של טרור נגד האינטרסים או המולדת האמריקאית.
4. הרחבת הסכמי שלום: לארה"ב יש אינטרס ברור בהרחבת הסכמי אברהם למדינות נוספות באזור ובשאר העולם המוסלמי.
המסמך מציג את תמונת המצב של נקודות החיכוך כפי שארה"ב רואה אותם:
1. איראן: איראן, הכוח המערער העיקרי באזור, נחלשה מאוד עקב פעולות ישראליות מאז 7 באוקטובר 2023 וכן על ידי "מבצע פטיש חצות" של הנשיא טראמפ ביוני 2025, שפגע משמעותית בתוכנית הגרעין האיראנית.
2. הסכסוך הישראלי-פלשתיני: חלה התקדמות לקראת שלום קבוע יותר, הודות להפסקת האש ושחרור החטופים שהושגו במשא ומתן של הנשיא טראמפ, וכי תומכיה העיקריים של חמאס נחלשו או התרחקו.
3. סוריה: סוריה נותרה בעיה פוטנציאלית אך עשויה להתייצב ולחזור למקומה הראוי כשחקנית חיובית, בתמיכת ארה"ב, מדינות ערב, ישראל וטורקיה.
המסמך מפרט את עקרונות הפעולה של ארה"ב מול מדינות האיזור בעתיד: האסטרטגיה דוחה את ניסיונות העבר לכפות שינויים על מדינות המזרח התיכון ("בניית אומה" – nation-building).
הגישה החדשה כוללת:
1. קבלה הדדית: המפתח ליחסים מוצלחים עם המזרח התיכון הוא קבלת האזור, מנהיגיו ומדינותיו כפי שהם, תוך שיתוף פעולה בנושאים של אינטרס משותף.
2+2. רפורמה פנימית עצמית: ארה"ב צריכה לעודד ולברך על רפורמות כאשר הן צומחות באופן אורגני מתוך המדינות עצמן, מבלי לנסות לכפות אותן מבחוץ, ובלי "להטריד" מדינות אלו (במיוחד המונרכיות במפרץ) כדי שינטשו את מסורותיהן.
3. מעבר מסיוע להשקעה: האזור הופך יותר ויותר למקור ויעד להשקעות בינלאומיות, מעבר לנפט וגז, בתעשיות כמו אנרגיה גרעינית, בינה מלאכותית (AI) וטכנולוגיות הגנה עם שותפי המזרח התיכון לקידום אינטרסים כלכליים ואבטחת שרשראות אספקה ופיתוח שווקים פתוחים באזורים אחרים, כמו אפריקה.
לסיכום: שום מילה על פתרונות שניסו לכפות עלינו חצי מאה עם הפלשתינאים, והרבה התייחסות לישראל כשותפה אזורית לפיתוח השקעות ושגשוג. זו גם הסיבה שטראמפ לוחץ לעבור לשלב הבא בהסכם בעזה (שחמאס נשאר לא ממש בתוכנית הזו).
