בג"ץ הפצ"רית הוכיח: היועמ"שית פעלה ממניעים אישיים – וספגה מכה אנושה. סיכום ביניים של הדיון שנערך היום (שלישי) בבג"ץ, תחילה בנקודות – ולאחר מכן בהרחבה.
- היועמ"שית התעקשה להעביר את תיק הפצ"רית לפרקליטות – למרות שניגוד העניינים זעק לשמיים.
- נציג היועמ"שית ניסה להסביר שאין מניעה להעביר את הטיפול לפרקליט המדינה, למרות ניגוד העניינים, משום שיועמ"שית משרד המשפטים לא אסרה זאת. אך האם היועמ"שית עצמה לא יכלה להניח שניגוד עניינים כזה מונע מינוי שכזה? מדוע היה עליה לבזות את עצמה עד כדי הופעה מביכה בבג"ץ?
- במספר התייחסויות שונות לפני בג"ץ הפצ"רית, סיפקה שוב ושוב תגובות לקויות שכללו מתקפה אישית נגד השר לוין – אך לא הסברים ענייניים ומספקים מדוע יש להעביר את התיק דווקא לפרקליט המדינה. מה הופך אותה לעורכת דין מקצועית, ועוד כזו שמחזיקה בעמדת ייעוץ משפטי בכירה, אם אינה מצליחה להגן על עמדתה באופן ראוי?
- האם מדובר היה במהלך שנועד למרוח זמן? ניסיון להסיט את הדיון מהסוגייה האמיתית? ייתכן שעוד נגלה.
- בכל הנוגע לניגוד העניינים שלה, לפתע הפכה ההתנהלות מול בית המשפט לביזיונית: איחורים חוזרים ונשנים, לעיתים ללא כל הסבר ראוי, ולעיתים אף מבלי לבקש ארכה. כל זאת תוך חוסר קולגיאליות כלפי יתר המעורבים.
- היועמ"שית התייחסה בזלזול לחוות הדעת החד-משמעית של הייעוץ המשפטי במשרד המשפטים, שקבע כי עליה להסיר את ידיה מהפרשה. לטענתה, חוות הדעת נמסרה "ללא בירור העובדות" – אך בכך הוכיחה שבכל הנוגע אליה עצמה, מותר לתקוף, למתוח ביקורת ואפילו לזלזל בשומרי הסף.
ועכשיו בהרחבה:
בלב הפרשה עומדת הטענה כי היועצת המשפטית לממשלה מצויה בניגוד עניינים מהותי בטיפול בחקירת הפצ"רית. ניגוד העניינים נובע מהעובדה שהיועמ"שית עצמה פיקחה על הבדיקה הראשונית של הדלפת הסרטון מפרשת "שדה תימן", בדיקה שלימים התברר כי טויחה. מצב זה מעמיד אותה במצב בעייתי, בו היא עשויה להידרש לאשר גביית עדות מעצמה או מאנשיה.
חרף זאת, היועמ"שית ביקשה להעביר את הטיפול בתיק לפרקליט המדינה. היועצת המשפטית של משרד המשפטים, יעל קוטיק, קבעה בחוות דעת דרמטית וחד-משמעית כי על בהרב-מיארה להימנע מכל עיסוק בחקירה, ואף הביעה הסתייגות מהעברת התיק לפרקליטות.
2+תגובתה של היועמ"שית לחוות הדעת הייתה יוצאת דופן: במכתב פומבי לשר המשפטים, היא לא רק הודיעה על משיכת ידיה מהחקירה, אלא גם תקפה את חוות הדעת המקצועית בטענה שנמסרה ללא בירור עובדתי מספק. התנהלות זו מעלה תהיות לגבי יחסה של היועמ"שית לביקורת פנימית ולחוות דעת של גורמי מקצוע בכירים.
התנהלותה של היועמ"שית מול בית המשפט העליון בפרשה זו עוררה אף היא ביקורת. נרשמו איחורים חוזרים ונשנים בהגשת תגובותיה של היועמ"שית לבג"ץ, לעיתים תוך בקשת דחיות נוספות ברגע האחרון. התנהלות זו יכולה להתפרש כחוסר קולגיאליות כלפי הצדדים האחרים המעורבים בהליך.
בדיון עצמו, נציג היועמ"שית התקשה לספק תשובות ברורות ומספקות לשאלותיהם הנוקבות של השופטים. השופטים, ובראשם יעל וילנר, מתחו ביקורת חריפה על ההיגיון שבו יועמ"שית המצויה בניגוד עניינים היא זו שמכריעה מי ינהל את החקירה במקומה. "אנחנו גם נמצאים בסיטואציה חסרת תקדים", העירה השופטת וילנר לנציג היועמ"שית, לאחר שזה טען כי החלטת שר המשפטים למנות גורם חוקר חיצוני היא "חסרת תקדים".
2+השופטים אף הקשו ותהו מדוע לא נבדק חשש לניגוד עניינים גם מצדו של פרקליט המדינה, שהיה שותף לישיבות פנימיות בנושא ההדלפה. התנהלות זו באולם בית המשפט חשפה את עמדת היועמ"שית כבעייתית ובלתי מבוססת דיה, והעלתה שאלות קשות לגבי שיקול דעתה.
פרשת הפצ"רית, ובפרט התנהלותה של היועצת המשפטית לממשלה במסגרתה, חושפת שורה של כשלים מדאיגים. ההתעקשות הראשונית לנהל את החקירה למרות ניגוד העניינים, התגובה המתריסה כלפי חוות הדעת של יועמ"שית משרד המשפטים, וההתנהלות הבעייתית מול בג"ץ, כל אלה מציירים תמונה של שיקול דעת לקוי.
2+מעבר לשאלה המשפטית הצרה מי ינהל את חקירת הפצ"רית, הפרשה מעלה שאלות נוקבות לגבי מקצועיות, אחריות ואמון הציבור במוסד היועץ המשפטי לממשלה. התנהלות רציונלית ופרקטית הייתה מחייבת את היועמ"שית לפסול את עצמה מהטיפול בתיק מיד עם עליית החשש לניגוד עניינים, ולפעול בשקיפות ובשיתוף פעולה עם כלל הגורמים למציאת פתרון נקי וראוי.
הבחירה בדרך אחרת, רצופה בעימותים והתחמקויות, לא רק שגרמה לה לנזק תדמיתי, אלא גם פגעה במעמדו של אחד המוסדות החשובים ביותר בשמירה על שלטון החוק בישראל.
