הדיון בבג"ץ על מינוי ראש השב"כ הינו משחק מכור. למעשה, אין פה בכלל שאלה, אין בית משפט בישראל. יצחק עמית הוא פוליטיקאי בגלימה, ולכן כל הדיון הזה הוא דיון פארסה. לצערנו, הממשלה טועה טעות גדולה בהליכה שלה אל בית המשפט. יש רגעים שצריך לשבור את הכלים, וזה אחד מהם.
יתרה מזאת, לצערנו, הממשלה טועה טעות גדולה בהליכה שלה אל בית המשפט. יש רגעים שצריך לשבור את הכלים, וזה אחד מהם. במקום לשלוח עורכי דין שיתרפסו ויטענו בפני גוף שאיבד את הלגיטימציה שלו, היה עליה לשלוח מכתב קצר בן שלוש שורות: "זה לא בסמכותכם, זה לא תפקידכם, הממשלה תמנה את זיני". עצם ההופעה בדיון מעניקה לגיטימציה להליך פסול. כך שוברים את הכללים של משחק מכור – מסרבים לשחק בו, וחושפים את הקרקס במערומיו.
3+השנאה לממשלת הימין
הטירוף והטרלול שאנו נמצאים בו הגיעו לשיא חדש. עמית, אדם שאין לו שום מעמד לבד מזה שהוא גנב את תפקיד נשיא בית המשפט העליון והכתיר את עצמו, שם על ראשו זר קוצים במקום כתר. הוא יושב לדון בעניין שאינו בסמכותו.
וזהו בדיוק שורש הבעיה, זה לא מעניין אותו. הם שונאים את ראש הממשלה בנימין נתניהו, הם שונאים את ממשלת הימין יותר מאשר הם אוהבים את ישראל. הם שונאים את הריבון. זהו המאבק הגדול ביותר על דמותה של מדינת ישראל.
3+הצביעות זועקת לשמיים. אותה מערכת, אותו אהרון ברק שעומד מאחוריה, היא זו שאפשרה לח"כים כמו איימן עודה, חנין זועבי ועזמי בשארה, שנלחמים נגד יסודות קיומה של המדינה, לשבת בכנסת. אותה מערכת שהובילה את המשפט הפוליטי נגד נתניהו, שכל מטרתו הייתה להזיז אותו משיקולים זרים. זה אותו מאבק, אותה שיטה.
פרישת גדי איזנקוט
ועכשיו לדרמה השנייה, או ליתר דיוק, הדרמה-לכאורה. עזיבתו של גדי איזנקוט את "המחנה הממלכתי" היא לא מפץ ולא מפצון. זה אוויר חם, אולי קפצון קטן בתקשורת השמאל שרוצה לעשות מזה רעש.
3+תזכרו שהקפצון הזה לא יזיז כלום. אני כתבתי כבר לפני שנה שהגירושים בין איזנקוט לגנץ הם עובדה מוגמרת. חילי טרופר ובני גנץ עשו לו "כיפה אדומה", בנו לו ארגון שידיח אותו.
גדי איזנקוט עוזב את המחנה הממלכתי – ומחזיר את המנדט למפלגה
איזנקוט לא מבין פוליטיקה. הוא דורש פריימריז? יאיר לפיד יכול לתת לו את רשות המפלגה אבל – במקביל ישלוט לו במנגנון. אז מה זה הקשקוש של בחירות מקדימות?
הוויכוח הוא אידיאולוגי, וכפי שבני גנץ עצמו הודה, דעותיו של איזנקוט קרובות הרבה יותר לאלו של יאיר גולן. הוא נמצא בקצה השמאלי ביותר של המפה הפוליטית, רחוק אפילו מלפיד. הוא ימצא את עצמו בשולי השמאל הישראלי. זהו אקורד הסיום שלו, לא הפתיחה של מפץ גדול.
3+בתוך כל הרעש הפנימי הזה, מתרחש שינוי אדיר במעמדה של ישראל. בשבוע הבא ראש הממשלה בנימין נתניהו ייצא לוושינגטון, לביקור דרמטי. אנו נמצאים במזרח תיכון חדש – ללא איום מחיזבאללה, ללא אסד בסוריה, עם איראן שהפכה לנמר של נייר, ועם נורמליזציה באופק עם מדינות מסעודיה ועד אינדונזיה.
בעוד בית המשפט והשב"כ עסוקים במאבקים פוליטיים פנימיים ובשמירה על כוחם, ישראל, בהנהגת נתניהו, משנה את פני האזור. הגיע הזמן שגם בתוך הבית נתחיל לשים את הדברים במקום הנכון.
הכתבה נערכה ע"פ הדברים שאמר פרשננו הפוליטי יעקב ברדוגו בתוכנית "ישראל הבוקר".
