שבירת שמשה. זה כל מה שהיה צריך כדי להפעיל את כל מערכת התקשורת – פושים, פרשנים, דרמות באולפנים. חלון אחד בבניין בג"ץ – ופתאום המדינה על הרגליים, נגד הימין כולו.
ביום חמישי התקיימה מחאה בירושלים, היא התנהלה בצורה מופתית: בלי חסימות, בלי תקיפות שוטרים, בלי מדורות על הכביש. עשרות אלפי אזרחים, מכל הארץ, הגיעו לדרוש צדק. אבל את זה, כמובן, לא ראו במהדורות.
2+את ניפוץ החלון בבית המשפט צריך לחקור – ברור, אין ספק, אבל איך זה שתוך דקות כבר הייתה אשמה מוכנה? הנהלת בתי המשפט מיהרה להאשים את מפגיני הימין ולצבוע ציבור שלם כאלים, קיצוני ומסוכן.
התקשורת רוכבת על ההאשמה הזו – רק לזה הם חיכו: תקשורת שבמשך חודשים מנרמלת פה אלימות על בסיס יומי, ששותקת ועוצמת עיניים פעם אחר פעם כשהאלימות מגיעה משמאל.
2+מפגיני המחאה תוקפים שוטרים, פורצים למצודת זאב – בניין משרדי הליכוד, מתפרצים לשיירת ראש הממשלה, פורצים פעם אחר פעם את המחסומים לבית ראש הממשלה, חוסמים את הכניסה והיציאה מביתם של שרים וחברי כנסת. הם היו אלימים כלפינו, עיתונאי ערוץ 14, ואפילו תוקפים את נציג הבעלים של הערוץ שהיה ברכבו עם בנו בן ה־3. אלה דמוקרטים? אלה שומרי חוק?
2+ולמרות כל זה – שקט. לא דרמות, לא גינויים, לא פאנלים. הכול עובר בשקט כי זה מהצד "הנכון". אני נגד אלימות, אבל אני גם נגד צביעות ונגד סיקור תקשורתי שמכיר רק באלימות אחת – ומתעלם מהשנייה.
ביהמ"ש מאשים, רה"מ מגנה ובימין זועמים: "עלילת דם"
לא נתנצל – לא כשמנסים להפוך מחנה שלם לאלים, ובטח לא כשאלה שדורשים גינוי – שותקים כבר שנה כשהאלימות מגיעה מהכיוון שלהם. אז ביום שתזדעזעו מכל אלימות, בלי לחשב מה המוצא של היד שזרקה – אנחנו נדבר איתכם גם על סדקים.
ועד אז, השמשה בבג"ץ אולי נסדקה – אבל האמון של הציבור? הוא בשבר עמוק כבר מזמן.
