שופט העליון יוסף אלרון נאם היום (רביעי) בכנס של לשכת עורכי הדין באילת, והתייחס להתנהלות מערכת המשפט בארץ, ליחסים בין הרשויות, ולביקורת המועברת באופן תדיר על השופטים: "התנגדתי בעקביות להרחבת סמכויות בית המשפט העליון – מציבה גבול דק מול עיקרון הפרדת הרשויות".
"בשנים האחרונות אנו עדים למגמה של הרחבת סמכויות בית המשפט העליון, הכוללת ביקורת חוקתית ואף על-חוקתית", פתח אלרון, והבהיר כי הוא מתנגד להתנהלות הזו, שלדבריו: "גוררת את בית המשפט לשיח קצוות ולהפיכתו לזירת מאבק ציבורי, גם בהיבטים שאינם משפטיים".
2+לאחר מכן, המשיך שופט העליון: "המשפט החוקתי בישראל מתפתח זה כמה עשורים – ללא חוקה שלמה – על בסיס חוקי יסוד כמו 'כבוד האדם וחירותו' ו'חופש העיסוק', ופסיקות מרכזיות. לאחרונה, הורחבה הסמכות עד כדי יכולת לכאורה לבטל חוקי יסוד עצמם – כפי שנעשה בפסק הדין בנוגע לתיקון 3 לחוק יסוד: השפיטה. מדובר בפסיקה תקדימית, שלא חדלה לעורר דיון ציבורי ער גם לאחר יותר משנה".
"כאשר מתקבל חוק שנוי במחלוקת, לעיתים מיד מוגשות עתירות לבג"ץ – אף בלי להמתין להשפעות החוק בפועל", אמר אלרון, כשלדבריו הפעולה יוצרת מצב בו סוגיות ציבוריות מועברות ישירות מהכנסת לבג"ץ.
2+"ביטול חוק או חוק יסוד", אומר שופט העליון, "הוא נשק קונבנציונלי, שיש להשתמש בו רק כמוצא אחרון". לאחר מכן, אלרון מפתיע וטוען כי הצמצום המסוים בסמכויות בתי המשפט לאחרונה אינו בהכרח שלילי, שכן לדבריו: "צריך להבין את מגבלות הסמכות".
במהלך נאומו, אלרון מונה מספר פסקי דין בהם לדעתו בג"ץ לא היה צריך להתערב, ביניהם חוק יסוד: השפיטה ותיקון פקודת המשטרה. "ישנם ערכים דמוקרטיים שעליהם לא מתפשרים", אמר השופט, "ובמקרים חריגים, אכן מוטלת חובה על בית המשפט להתערב. אך עלינו להשתמש בסמכות הזו באחריות ובמידתיות".
2+"התפתחויות השנים האחרונות רק מחזקות את הצורך בהסדרה שקולה של מעמד חוקי היסוד והליך החקיקה. לכן, יש להקים סוף-סוף חוק יסוד החקיקה, ולקבוע את כללי המשחק. עד שזה יקרה – עלינו לנהוג באיפוק", סיכם אלרון, והוסיף: "אינני מוכן לוותר על התקווה שחוק יסוד כזה ינוסח בכנסת – בידי נבחרי הציבור, לא בידי בית המשפט".
