שכוחות גרמניה הנאצית פלשו ליוון באפריל 1941, איש לא שיער שקהילת סלוניקי – מהמובילות בתפוצות היהודיות – תיכחד כמעט כליל בתוך פחות משנתיים. ערב השואה חיו ביוון כ-80,000 יהודים, מתוכם כ-56,000 בסלוניקי לבדה. ב-15 במרץ 1943, ביום פורים, יצא הרכבת הראשונה מסלוניקי לאושוויץ. באוגוסט אותה שנה, קהילת סלוניקי חדלה מלהתקיים.
תחילתו של הסוף: גירושים ורעב
עם פלישת גרמניה ובולגריה ליוון ב־1941 החלה ההתפוררות. הכיבוש הגרמני הביא לרעב כבד, ביזה שיטתית, והשפלה יומיומית. ביולי 1942 אולצו 9,000 גברים יהודים להתייצב בכיכר המרכזית בסלוניקי – ושם הושפלו פיזית ונפשית בפני קהל מקומי. רובם הועברו לעבודות כפייה – רבים מהם לא שרדו.
אחריהם באו גירושים המוניים – תחילה בולגריה, אחר כך גרמניה. הרכבות לאושוויץ יצאו בזה אחר זה. יותר מ-37 אלף יהודים נרצחו מיידית עם הגיעם למחנות. השאר נשלחו לעבודות כפייה, ניסויים רפואיים ותפקידים במחנות המוות.
5+ב-6 ביוני 1944 נאסרו יהודי קורפו; מתוך 2,000 נשלחו כ-1,800 לאושוויץ, 200 מהם נשלחו לעבודת כפייה והשאר נרצחו בגזים. ב-20 ביולי 1944 נשלחו כ-700,1 יהודים מרודוס דרך פיראוס לאושוויץ, 700 נשלחו לעבודת כפייה והשאר נרצחו. ב-21 במאי 1944 נאסרו 260 יהודים ב"חניה" שבאי כרתים. הספינה שהובילה אותם טבעה מסיבה מסתורית.
5+לא היו ניצולים. על-פי הסטטיסטיקות שנשתמרו באושוויץ הובלו לשם למיצער 54,533 יהודים מיוון, 47,776 מהם נשלחו מיד לתאי הגזים, 8,520 נשלחו לעבודת כפייה, לתזמורת, לניסויים רפואיים (עיקור וניסויים על תאומים) ולזונדרקומנדו, יחידות פעולה שונות תחת המשטר הנאצי.
בשנים 1943- 1944 הוצבו יהודים מי' לעתים מזומנות כזונדרקומנדו. קבוצה אחת של 400 איש, שנבחרה בקיץ 1944 כדי להחיש את השמדת יהדות הונגריה, סירבה לקבל את התפקיד, ביודעה כי העונש על כך הוא מוות, וכול אנשיה נרצחו בתאי הגזים.
5+רוב הגברים והנשים מסלוניקי שנבחרו לעבודת כפייה, מתו מקור, מרעב, מטיפוס, מדיזנטריה ומאכזריותם של השומרים. רבים התאבדו משנודע להם גורל בני משפחותיהם. במרד הזונדרקומנדו נהרגו 135 יהודים מיוון. רבים מהכלואים באושוויץ שעוד שרדו ב-1945 ,יצאו ב-17 בינואר בצעדות המוות למאוטהאוזן, לברגן-בלזן, לשטוטהוף ולמחנות אחרים. בתום המלחמה נותרו רק כמה מאות ניצולים. מתוך 54,000 מגורשים, שבו ליוון פחות מ-2,000 יהודים.
התנגדות, הצלה – ושתיקה
לצד ההשמדה, היו גם גילויים מרגשים של התנגדות והצלה. יוונים, איטלקים, אנשי כמורה ופקידי קונסוליה סייעו בהנפקת תעודות מזויפות ובהברחת יהודים להרים ולאזורים בטוחים יותר. כנסיות הסתירו ילדים, קונסוליות העניקו אזרחות פיקטיבית, והמחתרת הבריחה יהודים לטורקיה ולארץ ישראל.
יהודים רבים הצטרפו למחתרת או לפרטיזנים. אחרים השתתפו במרידות – באושוויץ, בגטו ורשה, ובתוך המחנות עצמם. אבל כל אלו לא הצליחו לעצור את מנגנון ההשמדה שהחריב קהילה שלמה – גברים, נשים, ילדים, שפה ולדינו, תרבות וקהילה. רוב יהודי יוון – בפרט תושבי סלוניקי – נשלחו ישירות למחנות ההשמדה.
5+לאחר השואה חזרו מעטים בלבד. הקהילה שהייתה ליבה הפועם של יהדות יוון הפכה לזיכרון. רוב השורדים היגרו לישראל, לארה"ב או לצרפת. חלקם ניסו לשקם קהילה הרוסה, אך מרכיביה – מוסדות, מבנים, שפה ומסורת – כמעט ואינם עוד. בעיר שנותרה, הלאדינו נעלמה, ובתי הכנסת שוקמו בקושי רב.
זיכרון שנדחק לשוליים
למרות ממדי הזוועה – יהדות יוון נותרה מחוץ ללב השיח הציבורי והחינוכי בישראל. לא משום שלא סופר הסיפור – אלא משום שלא סופר מספיק. הזיכרון הועבר בעל פה, בשיחות שקטות, באלבומים פרטיים – ורק עשרות שנים לאחר מכן החלה ההכרה לחלחל.
את הפער הזה ביקשו לגשר ארגון קהילת יוצאי יוון והמרכז למורשת יהדות שאלוניקי ויוון אשר מנסים להחזיר ולספר את סיפורי 33 הקהילות שלא חזרו עוד. הארגונים מנסים לשלב את דורות ההמשך שלא חוו את השואה בפעילויות הארגון, במיוחד בתחום ההנצחה והנחלת תודעת השואה והגבורה בכלל ושל יהודי יוון בפרט.
תורה, שפה ומסחר: כך נראתה יהדות יוון – עד שהושמדה בשואה
אמש (רביעי) התקיים טקס עבור זיכרון יהודי יוון מטעם ארגון יוצאי יוון בישראל. ולאורך כל יום הזיכרון יתקיימו טקסים נוספים הקוראים לזכור את אלו שנשכחו. יעקב קפטאס, ניצול שואה מהעיר קרדיצה שביוון החל בהדלקת המשואות אחריו עלו טל עובד, סולטאן אלי, פרס פרננס מורדכי -שורדי שואה מסלוניקי. עעימם גם הדליקו בן ונכד לשורדים מסלוניקי.
5+השאלה שנותרת מהדהדת: כיצד ייתכן שקולן של קהילות כמו סלוניקי, קורפו, רודוס ולריסה – נבלע? איך ייתכן שהקהילה הגדולה ביותר שנחרבה בשואה זוכה לחשיפה ציבורית מועטה כל כך? ארגונים של יוצאי יוון ממשיך להילחם על מקומה של שואת יהודי יוון בזיכרון הלאומי, ומזמין תלמידים, סטודנטים, חיילים ומבוגרים להכיר את הסיפור. את ההיסטוריה. את התרבות. ובעיקר – את הדממה, שאסור לה להימשך עוד.
משרד החינוך מספק אומנם תכנים ייעודיים העוסקים ביהדות יוון – חייה, תרבותה והחורבן שפקד אותה בתקופת השואה אך קהילת יוצאי יוון עדיין מרגישים שקולם לא נשמע מספיק ולא עולה לתודעה הציבורית. על פי משרד החינוך, מוצעים למורים עשרות מערכי שיעור, בהם גם מערך המבוסס על סיפורו של ילד מסלוניקי, "המסע של יו יו" – לומדה אינטראקטיבית וסרט תיעודי לתלמידי ז’-י”ב.
הרב מירושלים שבחר להישאר עם קהילתו בקורפו – ונספה בשואה
בנוסף, המשרד מקיים הכשרות מורים ויוזמות חינוכיות עם מוסדות חקר השואה וקהילת יוצאי יוון, לשם העמקת ההיכרות עם קהילות שנמחקו כמעט כליל. במקביל, פתוחה בפני צוותי ההוראה האפשרות להקדיש לנושא למידה מעמיקה כחלק מהשעות הפדגוגיות, מתוך מחויבות להנצחת זיכרון מגוון, מקיף ומכבד.
למרות היוזמות המוסדיות והחינוכיות, התחושה בקרב רבים מיוצאי יהדות יוון וניצוליה היא שההכרה במימדי השואה שפקדה את קהילותיהם עדיין חלקית ונעדרת ממוקד השיח הלאומי. בעוד שבמערכת החינוך קיימים תכנים בנושא, לטענת המשפחות הם אינם נחלת הכלל. קולותיהם של אלפי משפחות שקהילותיהן הושמדו כמעט כליל ממשיכים להיאבק על מקומם בזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל, מתוך תפיסה כי זיכרון שואה שאינו כולל את כל חלקי העם – הוא זיכרון חסר.
