עד 1941 התקיימה ביוון אחת הקהילות היהודיות המפוארות בעולם – קהילה שחיה ופעלה במשך יותר מ-2,000 שנה, ושרק מעטים שמעו את סיפורה. בשונה מהקהילות במזרח אירופה, יהדות יוון לא חיה בגטאות ולא סבלה מרדיפות ממושכות – אלא דווקא פרחה, השפיעה, ניהלה עסקים, בתי חולים, בתי כנסת, עיתונים, תנועות נוער וציונות. ואז הגיעו הגרמנים. ובבת אחת – הכול נגדע.
בין איי יוון, הרי הפינדוס והעיירות הנושקות לחופי הים התיכון, התקיימו במשך מאות שנים קהילות יהודיות עתיקות, מורכבות ומגוונות. לא מדובר רק בסלוניקי המפורסמת, אלא בפסיפס של עשרות קהילות – חלקן רומניוטיות דוברות יוונית, חלקן ספרדיות דוברות לאדינו – שחיו זו לצד זו ויצרו עולם יהודי ייחודי, עצמאי ומפואר.
3+יהדות יוון החלה הרבה לפני גירוש ספרד – כבר בתקופה ההלניסטית קיימת עדות לקיומן של קהילות יהודיות עצמאיות, בעיקר של הרומניוטים – יהודים יוונים ששמרו על נוסח תפילה ייחודי, חגים מסורתיים משלהם (כמו "יום פורים של יואנינה"), ומנהגים שנשמרו מדור לדור.
הרומניוטים חיו בעיקר בערים כמו יואנינה, ארטה, טריקלה, לאריסה, קורפו, קוואלה ופרווזה. הם לא דיברו עברית או לדינו, אלא יוונית-יהודית (יוואניק), והם נהגו על פי מסורת שונה מעט מזו של יהודי אשכנז או ספרד – נוסח תפילה מובהק, שמות עבריים-יווניים, וסידורים שנשתמרו בארכיונים נדירים.
"ירושלים של הבלקן": הקהילה שהשביתה את הנמל בשבת
סלוניקי, העיר השנייה בגודלה ביוון, הייתה במשך מאות שנים בירת יהדות יוון. לא רק המרכז הגדול ביותר בבלקן, אלא המקום היחיד בעולם שבו יהודים היוו את רוב האוכלוסייה – כן, רוב – והכתיבו את הקצב של העיר. ביום שבת, כל הנמל היה מושבת. לא כי המדינה דרשה – אלא כי הפועלים, הסבלים, הסוחרים והמנהלים -כולם פשוט היו יהודים.
העיר זכתה לכינוי "ירושלים של הבלקן", ולא במקרה. כל מוסדות העיר – מבתי מסחר ועד רוקחים, מעורכי דין ועד בעלי מלאכה – נוהלו בידי יהודים. שמות בתי הכנסת (הקהלים) בהם התפללו נשאו את זכר הגירוש: קהל גירוש (ספרד), קסטילייה, אראגון, קטלן (קטלוניה), ליסבון, איבורה, איטליה, סיציליה ועוד. בשל הריכוז הגדול של אנשי תורה כונתה גם סלוניקי כ"עיר גדולה של חכמים", ותלמידי חכמים נהרו אליה מקהילות יוון ואף מקהילות מרוחקות יותר באימפריה העות'מאנית.
הרב מירושלים שבחר להישאר עם קהילתו בקורפו – ונספה בשואה
השריפה – וההגירה
ב-1917 פרצה השריפה הגדולה של סלוניקי, שכילתה 60% מהשכונות היהודיות. ב-1923 הוצפה העיר בעשרות אלפי יוונים נוצרים בעקבות הסכם חילופי האוכלוסין עם טורקיה. פתאום, סלוניקי היהודית הפכה לעיר יוונית. יהודים התחילו להבין: "ירושלים של הבלקן" כבר לא תחזור.
3+אלפי משפחות היגרו לאמריקה, לצרפת, לארגנטינה ולישראל. כ-20,000 יהודים עלו לארץ ישראל בין 1924 ל-1935 – רבים מהם כעולים בלתי חוקיים, עקב מדיניות ה"סרטיפיקטים" הבריטית. העולים השתלבו בעבודות נמל, בנייה, תעשייה ובמסחר.
השואה הנוראה והשמדת הקהילות המפוארות
כשהגרמנים פלשו ליוון באפריל 1941, איש לא יכול היה להעלות על דעתו שקהילה יהודית מפוארת, פעילה ועמוקת שורשים – תימחה כמעט כליל מהעולם. בתוך פחות משנתיים, נשלחו רוב יהודי יוון למחנות ההשמדה, ובראשם יהדות סלוניקי. כ־90% מיהודי יוון נספו בשואה – שיעור ההשמדה הגבוה ביותר באירופה כולה.
3+מיעוט קטן בלבד הצליח להימלט. חלק הצטרפו לפרטיזנים. אחרים נמלטו לערים אחרות כגון אתונה, וקיבלו סיוע מיוונים מקומיים שהסתירו אותם או סיפקו להם תעודות זהות יווניות. בעלי דרכונים ספרדיים ואיטלקיים קיבלו לעיתים חסות דיפלומטית והצליחו לשרוד. אולם רוב יהודי יוון – בפרט תושבי סלוניקי – נשלחו ישירות למחנות ההשמדה.
קהילות שלמות, שחיו ברצף במשך מאות ואף אלפי שנים, חדלו מלהתקיים. זהו לא רק אובדן של אנשים – אלא של תרבות, שפה, מסורת וקהילה. והדממה שאחר כך צורמת לא פחות: איך ייתכן שמקהילה שנכחדה כמעט לחלוטין, ושיעור ההשמדה שלה היה הגבוה ביותר מבין כל קהילות אירופה – כמעט ולא מוכרת לכולנו?
