בירדן מתגוררים כ-1.3 מיליון פליטים, רובם סורים שברחו מאימת משטרו של אסד עם פרוץ מלחמת האזרחים בארצם ב-2011. יתר הפליטים מוצאם בעיראק, תימן, סודן ועוד. לפליטים הערבים – מוסלמים החדשים, קדמו פליטים ערבים שברחו בשנת 1967 מאזורי מחייתם בארץ ישראל, בשל ה"נכסה"- הנסיגה או התבוסה בלשונם, היא נצחונה של ישראל במלחמת ששת הימים על צבאות ערב, בהם ירדן, מצרים וסוריה בעיקר.
הפליטים הערבים שפנו מזרחה לירדן, בנוסף לשחרור יהודה ושומרון, בקעת הירדן וירושלים בראש ובראשונה, היו למעשה חלק ממחיר המלחמה שנגבה מהממלכה, בשל חלקה ומעורבותה במלחמה הקצרה. בנוסף לכך היה זה גמול הולם לתקופת הכיבוש הירדני בשטחי ארץ ישראל שארך כ-19 שנה, מ-1948 ועד 1967. כיבוש שהחל במלחמת העצמאות עם פלישת הלגיון הערבי לשטחים מעברו המערבי של הירדן, שלא יועדו לממלכה הצעירה, כל זאת מתוך כוונה ברורה להשמיד את המדינה היהודית הצעירה, שאך זה נוסדה בהסכמת האומות המאוחדות עם תום המנדט הבריטי.
בעקבות מלחמת העצמאות זכתה ירדן ב"מנת הפליטים" הערבים הראשונה שלה, כפועל יוצא מתוקפנותה. אלפי פליטים התקבצו בשטח שכבשה ירדן, בסמוך לערים הערביות ביהודה ושומרון. חלקם חצו את הירדן מזרחה וביססו את מושבם בממלכה. מאז ועד היום רובם ניטמעו בה, גם אם לא איבדו את זיקתם למקום מושב משפחתם עד פרוץ המלחמה, או ה"נכבה"- האסון בשפתם ולתפישתם.
מאז פרצה מלחמת חרבות ברזל ב-7 באוקטובר 2023, ההסתה המושמעת נגד ישראל בממלכת ירדן, עמה נחתם הסכם שלום בשנת 1994, הרקיעה שחקים. כך הוא הדבר במדיה החברתית ובאמצעי התקשורת הממסדית, בקרב הציבור הרחב, גורמי הנהגה מקומית, ראשי איגודים מקצועיים, פוליטיקאים וראשי מפלגות. אותם מוביל בגאון, מעל לכל במה מקומית, ארצית ובינלאומית סגן ראש הממשלה ושר החוץ הירדני איימן אל-ספדי, חד הלשון. הסתה זו גבתה גם מחיר דמים לאחרונה בדמות הפיגוע שביצע המחבל הירדני מאהר אל ע'זי שרצח שלושה ישראלים במעבר אלנבי ב-8 בספטמבר 2024 וניסיון הפיגוע שסוכל בסמוך לנאות הכיכר ב-18 באוקטובר 2024.
4+בנוסף להסתה נגד ישראל, הנשמעת ברחובות הבירה עמאן ויתר הערים הגדולות בירדן, הקוראת לביטול הסכם השלום והנורמליזציה עם ישראל ותמיכה בהתנגדות החמושה של החמאס עד ל"שיחרור כל פלסטין מהים ועד הנהר", נשמעו קריאות גם כנגד ארה"ב המכונה "ראש הטרור" או "ראש השטן". זאת על אף תמיכתה הכלכלית והביטחונית האסטרטגית של ארה"ב בממלכה כפויית הטובה, ללא קשר לבחירתו של נשיא דמוקרטי או רפובליקני, כפי שהיה לכל הפחות מאז החתימה על עקרונות הסכם השלום במעמד "הצהרת וושינגטון" במדשאת הבית הלבן.
במהלך כל תקופת המלחמה הנכחית, מבהירים הירדנים, בכל הזדמנות ובפני כל דרג ואמצעי תקשורת, כי הם עומדים לצד אחיהם ״הפלסטינים״ ביהודה, שומרון ובעזה. ירדן גאה בהיותה הראשונה מבין מדינות ערב ואף העולם, לתמוך ולסייע בהיקפים חסרי תקדים מבחינתה, דווקא לעזתים ולערבים תושבי יהודה ושומרון תחילה, וחלילה לא לסורים, כולל אלו שעל אדמתה, הסובלים מתנאי עוני ומצוקה, או חלילה לסודנים הסובלים מרעב, מחלות ואלימות קשה באפריקה.
ירדן שלחה ומתחזקת מספר בתי חולים שדה ברצועת עזה וביהודה ושומרון. תעשה היא כל שביכולתה ותצא מגידרה, ובלבד שלא תאלץ לקבל לשיטחה פליטים. ירדן שלחה וממשיכה לשלוח מאות טונות של סיוע הומניטרי בדרך היבשה באמצעות משאיות ששבו ריקם לאחר פריקת תכולתן, טייסות מסוקים ומאות מטוסים שנחתו או הצניחו ציוד הומניטרי למען תושבי הרצועה, חזרו ריקים מכל מטען. העיקר ש"האחים הפלסטינים" יישארו שם, בעזה הרחוקה והחרבה, ולא יעזו לחשוב על איחוד עם אחיהם ושאר בני המשפחה, שהשתקעו זה מכבר בעבר הירדן המזרחי והמזדהים מ"עומק הלב" עם מצבם… מרחוק. הרי אצל הערבים אין באמת ערבות הדדית לשמה ולא קיים חוק השבות או איחוד משפחות, למעט זכות השיבה ל"פלשתינה".
ממלכת ירדן הינה מדינה שאוכלוסייתה מצוייה במשבר זהות מאז הקמתה. זאת בשל היותה מדינה מלאכותית ולא רק מלכותית, שנוצרה במסגרת סידור עבודה אימפריאליסטי בריטי, או אם תרצו- נולדה בחטא על חשבון שטחי המנדט שיועדו להקמת בית יהודי בבוא העת. הווה ברור לירדנים ולרוב העולם, כי מספרם של ערביי ארץ ישראל (״פלשתינה״) שהיגרו לשטח ירדן מהווה רוב באוכלוסיה. רובם ניטמעו ואף תורמים לירדן באמצעות השתלבות במערכות הציבורית והפרטיות – מתפקידים שלטוניים שונים כולל בממשלה, ועד תחומי המסחר, החקלאות והתעשייה.
בהקשר זה ראוי להזכיר שמוצאה של המלכה ראנייה, המשמיצה את ישראל מעל במות התקשורת בעולם בכל עת שמבקרת היא עם בעלה מעבר לים, הינו מטול כרם. מכאן שגם יורש העצר, חוסיין בן עבדאללה, אינו בעל דם האשמי טהור אלא דם ״פלסטיניי״ שנימהל במודע על ידי אביו עבדאללה השני, שגם בדמו זורם דם בריטי הודות לנישואי אביו, המלך חוסיין, למלכה תכולת העיניים – אנטואנט "טוני" אבריל גרדינר, המוכרת יותר בשמה מונא אל חוסיין, לאחר שהתאסלמה.
המלך עבדאללה השני הגדיר 3 קווים אדומים שהינם עילה להחמרת הסכסוך ואף למלחמה: לא למולדת חלופית ("אלוואטן אלבדיל") בירדן עבור הערבים ״הפלשתינאים״, לא לעקירתם מאדמתם ולא לייהוד ירושלים. הגיעה העת שהמלך יבוא לקראת אחיו ובני משפחתה של רעייתו, יפסיק להפיץ סיסמאות ואיומים כלפי ישראל ותחת זאת יעסוק בקידום השלום ויחסי שכנות טובה שיעזרו לו לשמור על כיסאו ויסייעו לשגשוג הממלכה.
4+יתכבדו נא בירדן, המתגאה במורשתה הערבית – האשמית, להפגין חסד ולארח את אחיהם הערבים, בשר מבשרם ומושא הערצם להתנגדות ורצח יהודים- בממלכתם, כמיטב המסורת הערבית – בדואית. בדיוק כפי שמארחים הם מזה שני עשורים ואף יותר את אחיהם הסורים, העיראקים וקודמיהם מיהודה שומרון ואפילו מעזה.
קצרה היריעה מלהכיל את הצביעות המצרית לאורך השנים. הצביעות של מי שמתחמשת ללא הכרה וככל הנראה מכינה לישראל עוד הפתעה בסגנון מלחמת יום הכיפורים, ומזמן חרגה מסעיפי הסכם הפרדת הכוחות בסיני. צביעות של מי שלא מנעה הסתה ארסית בת עשרות שנים כנגד מדינת ישראל ויהודים, למרות הסכם השלום. שאיפשרה "בתמימותה" להוציא לפועל פיגועים קשים כנגד ישראלים על אדמתה וגם בשטח ישראל וכינתה את חלק ממבצעיהם "חיילים ושוטרים מצרים משוגעים", כפי שהיה בתאריכים שרובם מעידים על קשר מסויים המוביל גם למלחמה הנוכחית ברצועת עזה לכאורה, כדוגמת: הפיגוע בראס בורקה ב-5 באוקטובר 1985 בו נרצחו 7 ישראלים; מתקפת הטרור במוצאי שמחת תורה ה-7 באוקטובר 2004 על שניים ממוקדי התיירות הישראליים המרכזיים בסיני, מלון הילטון טאבה וראס א-שטן, בה נרצחו 12 ישראלים; פיגוע הירי באלכסנדריה שהתרחש ב-8 באוקטובר 2023 בו נרצחו 3 ישראלים מירי שוטר מצרי, יום לאחר טבח שבעה באוקטובר.
באמצעות יישובם מחדש של הפליטים העזתים במצרים, או לכל הפחות בצפון סיני, אולי תמצא הצדקה מסויימת להשארת חלק מיחידות הצבא המצרי, המוצבות בחצי האי סיני וחרגו בהיקפן מכל הסכם ומכל פרופורציה. כך אולי תמצא לחלק מכל אותם 88 גדודים ומאות טנקים ונגמ"שים, תעסוקה שתצדיק מחד את נוכחותם בשמירה על ביטחון הפנים במרחב המצרי, ותותיר פחות זמן להתעצם ולהתכונן לקראת מלחמה עתידית בישראל, מאידך.
4+עוד ראוי להזכיר בהקשר לאחריות ולקשר המצרי -עזתי, כי חלק לא מבוטל מתושבי הרצועה הינם מצרים שמוצאם מסיני ומעבר לה. חלקם היגר לשטח הרצועה בתקופות שונות ומסיבות מגוונות כגון עבודה ופרנסה, בתקופה העותמאנית ובתקופת המנדט הבריטי, לאחר כיבוש הרצועה בתום קרבות מלחמת העולם הראשונה.
כעת הגיעה העת לגמול גם למצרים ״טובה״ על שאיפשרו מעבר של מחבלים, אמצעי לחימה וציוד חבלה משטחם לשטח רצועת עזה, מעל ומתחת לפני הקרקע. ייתכן והגיעה השעה להשיב להם כגמולם בעבור תמיכתם בארגוני הטרור שברצועה, באמצעות העברת פליטים כ"שווה ערך", גם אם ערכם של העזתים פחות בעיניהם. זאת עד שנגיע למאזן תשלומים ראוי בעבור ״נדיבותם״ כלפי החמאס ותרומתם לערעור ביטחון ישראל.
גודל הצביעות חורג מעבר לגבולות הסכסוך הישראלי-ערבי גרידא, שכן למצרים, יותר מאשר ירדן, אין בעיה שמדינות אירופה והעולם המערבי יקלטו פליטים ערבים מקרב שכנותיה במזרח התיכון, אך חלילה מקרות הדבר על אדמתה. נראה כי כשמגיעים פליטים ערבים אל דלתן של מדינות ערב הניתמכות על ידי המערב, נמנעות הן בנחישות ונחרצות מלקלוט אותם בלב רחב, על אף היותם "אחיהם", שעם מאבקם בישראל הם מזדהים ואף תומכים הלכה למעשה. זו בעיניהם שערוריה או כפי שטוען המשפט האלמותי המוכר לכל לוחם בצבא: ״אחוכי אחוכי, ביציאה הכל מחוקי״.
סיכום ונקודה למחשבה
הגיע העת שירדן ומצרים ישאו באחריות וישלמו את מחיר ההסתה כנגד ישראל, שהצמיחה רוצחים שהחזיקו במשרות רשמיות, כשחלקם לובשי מדים ועונדי דרגות, המחזיקים באזרחותן. הגיעה העת שייגבה מהן מחיר, גם אם בתשלומים והעברת "נאגלות" של פליטים, על תמיכתן ארוכת השנים, במישרין ובעקיפין לכאורה, ברצח ישראלים ויהודים בידי ארגוני טרור ערביים, כדוגמת החמאס והג'יהאד האיסלאמי, שזכו אצלם לאכסניה, להכרה, לעידוד ולתמיכה רוחנית ומעשית.
לסיום, נקודה למחשבה גם על "הצביעות הישראלית" לכאורה. הרעיון של הנשיא טראמפ, לפיו יקלטו פליטים מעזה במצרים ובירדן, אינו רעיון חדש המוצג לראשונה בהקשר הסכסוך היהודי-ערבי בארץ ישראל, או בכלל בעולם. עולם בו הורגלו מדינות ועמים בהגירת אוכלוסין משכבר הימים, בעקבות סיכסוכים ומלחמות עקובות מדם. מדינות שבצביעותן לא מצאו לנכון להתמודד עניינית עם רעיון ה"טרנספר" לערבים, להבדיל מקבלתו בכל עת כשנוגע הוא ליהודים.
4+עד כדי כך הוטמע רעיון "הטרנספר" כלפי יהודים בעולם, עד שחילחל הוא לחברה הישראלית, שמצאה לנכון לישמו במהלך "ההינתקות", גירושם של מתיישבי גוש קטיף וצפון השומרון מבתיהם ואדמתם בשנת 2005 כדי למוסרם לשלטון הרשות הפלסטינית בראשות הארכי מחבל יאסר ערפאת ימ"ש. הרעיון, המוכר לרוב בשם הלועזי "טרנספר", או "הגליה" בעברית, כפי שהשמיעו נשיא ארה״ב, נשמע לפתע באוזניים ישראליות כהצעה פורצת דרך והגיונית במידה לא מבוטלת. לכל הפחות יותר מכפי שנשמעה היא בעבר מפיו של האלוף רחבעם זאבי (גנדי) הי״ד, ראש תנועת "מולדת".
ההיסטוריון פרופ' יוסף נדבה, במאמרו "תכניות חילופי אוכלוסין לפתרון בעיית ארץ-ישראל" שפורסם בשנת 1978 בכתב-עת "גשר" ומצוטט בקצרה במאמר "טרנספר" ובמאמר "פתרון הבעיה הפלשתינאית של הרברט הובר" מאת מרדכי נאור, מלמד ש-90 שנה קודם לנשיא טראמפ, תמך הובר, לאחר פרישתו מנשיאות ארה"ב בשנים 1933 -1929, בפתרון הסכסוך היהודי – ערבי באמצעות טרנספר של הערבים מארץ-ישראל לעיראק, בעידודו של העסקן הרוויזיוניסטי אליהו בן חורין. עוד מלמד המאמר כי גם לאלוף גנדי הי"ד קדמו הוגים ומנהיגים יהודים מהתנועה הציונית, כדוגמת הרצל, ישראל זנגוויל ויו"ר קק"ל יוסף וייץ שאמר: "יש להעביר את כולם, לא להשאיר אף שבט. להעביר לעיראק ואף לעבר הירדן, למטרה זו ימצאו כספים מרובים".
אולי אם יוגדרו העזתים "כתיירים", ולאו דווקא כ"פליטים" בירדן ובמצרים, תנוח דעתם של הערבים ויתגשם בכך חזונם של לפחות שניים מנשיאי ארה"ב ויותר מכך של מנהיגי התנועה הציונית לדורותיהם, עד האחרון בהם ששילם על תפישתו בחייו, האלוף זאבי (גנדי) הי"ד, שנרצח בידי מחבלים ערבים בעת שהותו במלון בירושלים, מתוקף תפקידו כשר התיירות בממשלת ישראל.
