המלחמה שפרצה כחודש לאחר פתיחת שנת הלימודים, וגלי ההדף שהגיעו בעקבותיה, הותירו את חותמם הכבד על החברה הישראלית, ובמיוחד על הדור הצעיר שגדל בצל הטראומה. בעוד המבוגרים מנסים לשקם את חייהם, הילדים נאלצים להתמודד עם אתגרים רגשיים ופיזיים קשים המערערים את שגרת יומם. מחקרים חדשים, המבוססים על דיווחי הורים ומוסדות חינוך, חושפים את עומק הפגיעה במצבם הנפשי של הילדים ומציבים אתגר גדול בפני מערכת החינוך הישראלית.
תמונת מצב מדאיגה: נתוני החרדות והקשיים הרגשיים
לפי מחקר שערך מרכז טאוב, עולה תמונה קשה של מציאות יומיומית שכוללת חרדות וקשיים רגשיים הולכים ומתרחבים. כשליש מההורים דיווחו כי ילדיהם חווים יותר או הרבה יותר קשיים רגשיים מאז פרוץ המלחמה. מתוך אותם הורים, 43% ציינו כי ילדיהם נבהלים בקלות מרעשי פתע, 36% התלוננו על קושי בהיפרדות מההורים, ו-34% דיווחו על קשיים משמעותיים בהירדמות ובשינה. הילדים שהורגלו לשגרה בטוחה ויציבה, מוצאים את עצמם כעת מנסים להיאחז בכל שביב של ביטחון, בשעה שהעולם סביבם נראה כמתפרק.
ממצאי מחקר נוסף, שנערך על ידי רשות המחקר במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט, מספקים תמונה אף קודרת יותר. 60% מהילדים מדווחים על פחדים וחרדות מתמשכים, ויותר משליש מהם נמנעים מלצאת מהבית מחשש להתקפות נוספות. הקשיים מתבטאים גם בתחומים נוספים: 32% מהילדים מדווחים על בעיות בקשב, ריכוז ושינה, לצד קשיים בלימודים, 28% מהם סובלים ממצב רוח ירוד, ו-25% מהילדים אף סירבו לחזור ללימודים במסגרת בית הספר.
המצב הרגשי המורכב משפיע גם על מערכות היחסים בתוך המשפחה. לפי מחקר של המרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט, 20% מהילדים מרבים לריב עם אחיהם, ו-18% חשים תחושת בדידות הולכת וגוברת. נראה שהילדים מתקשים למצוא דרכים יעילות להתמודד עם המציאות הקשה, כאשר רק 20% מהם משתפים את מורתם או את חבריהם במצוקותיהם.
כ-63% מבני הנוער דיווחו כי נחשפו לתכנים קשים ופוגעניים (תמונות, התכתבות, סרטונים וכו’) הקשורים למלחמת חרבות ברזל, כך על פי סקר שנערך על ידי המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת. בנוסף, 61% דיווחו שחוו חששות ותחושות קשות בעקבות החשיפה ו-57% נחשפו לשיח לאומני או אנטישמי הקשור למלחמת חרבות ברזל ברשתות החברתיות או במשחקי רשת.
מערכת החינוך מול אתגרים חדשים: בין ביטחון פיזי לרגשי
הממצאים הקשים מעוררים דיון נרחב סביב תפקידה של מערכת החינוך בתקופה זו. כמעט 40% מההורים סבורים שמוסדות החינוך אינם מספקים ביטחון פיזי סביר לילדיהם, כך עלה ממחקר של רשות המחקר במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט . בנוסף, 34% מההורים חוששים שמוסדות החינוך לא יוכלו להמשיך את הפעילות הלימודית תחת המציאות הנוכחית. הפערים הלימודיים שנוצרו בתקופת הקורונה רק העמיקו בעקבות המשבר הנוכחי, והאמון של הורים רבים במערכת החינוך נפגע משמעותית, במיוחד בקרב הורים לתלמידי תיכון.
המחקר גם חשף כי רוב ההורים, כ-81% במספר, מאמינים שתפקידם המרכזי של אנשי החינוך בשלב זה הוא לספק תמיכה רגשית לתלמידים. החיזוק החברתי והקשר הרציף עם הקהילה וההורים עומדים בראש סדרי העדיפויות, כאשר רק 47% מההורים רואים בהמשך הלמידה המטרה החשובה ביותר כרגע.
נוסף על הפגיעה הנפשית, הילדים נאלצים להתמודד עם שינוי קיצוני בשגרת חייהם עקב סגירות פתאומיות של מסגרות החינוך. ממחקר שנערך על ידי מרכז טוב מצביע על כך ששגרת היום-יום של משפחות רבות נפגעה עקב סגירת המסגרות לתקופה ממושכת. מסגרות החינוך של כ-76% מהילדים במדגם היו סגורות שבועיים ומעלה, ואצל 23% מהילדים, המסגרות נותרו סגורות חודש או יותר. סגירת המסגרות פגעה לא רק בילדים שנחשפו ישירות למלחמה, אלא גם בילדים שחוו חשיפה עקיפה, כשהם סובלים מבעיות התנהגותיות ורמות סטרס גבוהות.
החזרה לשגרה, ולו חלקית, מהווה אתגר עצום למערכת החינוך. פתיחת מוסדות הלימוד לאחר תחילת המלחמה הייתה חלקית ולא אחידה, כאשר באזור הדרום רק 36% מהמוסדות חזרו לפעול במתכונת רגילה, בעוד שבירושלים נפתחו 98% מהמוסדות. השוני בתגובות וביכולות ההתאוששות בין האזורים השונים מדגיש את הצורך של משרד החינוך בתכנון גמיש ומותאם אישית לכל אזור, תוך הבנה של הצרכים הרגשיים והחינוכיים הייחודיים של התלמידים בכל מקום.
ההורים, המורים וכל צוותי החינוך בישראל יידרשו עם פתיחת שנת הלימודים לקיים שיתוף פעולה הדוק על מנת לספק לילדים את התמיכה הרגשית והפיזית שהם כה זקוקים לה. מערכת החינוך הישראלית ניצבת בפני אתגר חסר תקדים, כשעליה לא רק לדאוג להמשך הלימודים והשגת המטרות הלימודיות, אלא גם לתת תמיכה בילדים שחוו את הגרוע מכל.
נראה כי השנים הקרובות ידרשו ממערכת החינוך מאמץ אדיר להחזרת הביטחון והיציבות לילדים, תוך מתן דגש על יצירת סביבה תומכת ובטוחה. החוסן של הדור הצעיר עומד למבחן, והחברה כולה נדרשת להירתם למען העתיד של ילדיה. במציאות הקשה הזו, האחריות להעניק לילדים תחושת ביטחון ושגרה יציבה מוטלת על כולנו, במערכת החינוך, בבית ובקהילה כולה.
