התחבורה הציבורית עדיין מתקשה להפוך לברירת המחדל של הישראלים. נתוני הסקר החברתי של הלמ״ס לשנת 2025 מראים כי מחצית מבני 20 ומעלה בישראל כלל לא נסעו באוטובוס במהלך 12 החודשים שקדמו לריאיון. גם בקרב מי שכן השתמשו באוטובוסים, שביעות הרצון אינה גבוהה בכל המדדים, ובעיקר ניכרת ביקורת על תדירות הקווים ועל היכולת להגיע ליעד בזמן סביר.
בסך הכול, 50% מבני 20 ומעלה כ־3.2 מיליון איש נסעו באוטובוסים של התחבורה הציבורית במהלך השנה שקדמה לסקר. שיעור הנשים שהשתמשו באוטובוסים היה מעט גבוה יותר ועמד על 53%, לעומת 47% בקרב גברים. קבוצת הגיל שבה נרשם השימוש הגבוה ביותר היא בני 20–24, כאשר 73% מהם נסעו באוטובוס במהלך 12 החודשים שקדמו לריאיון.
אלא שבהשוואה לנתוני הסקר החברתי מלפני עשור, המגמה דווקא הפוכה. בשנת 2015 דיווחו 57% מבני 20 ומעלה כי נסעו באוטובוס, לעומת 50% בלבד בשנת 2025. גם בתדירות השימוש נרשמה ירידה, כך שהאוטובוס מתקשה לשמש עבור חלק גדול מהציבור אמצעי תחבורה קבוע, ולא רק פתרון נקודתי לנסיעות.
15% מבני 20 ומעלה נוסעים באוטובוס מדי יום או כמעט מדי יום, 13% נוסעים פעם או פעמיים בשבוע, ו־18% משתמשים בו פעמיים בחודש או פחות. כ־5% נוספים נוסעים באוטובוס בתדירות שאינה קבועה. לצד הנתונים האלה, מחצית מהאוכלוסייה הבוגרת כלל לא השתמשה באוטובוסים במהלך 12 החודשים שקדמו לריאיון.
רק שליש מרוצים מתדירות הקווים
אחד הנתונים הבולטים בסקר נוגע לתדירות הקווים הבין־עירוניים. רק 31% מבני 20 ומעלה מרוצים מתדירות קווי האוטובוס הבין־עירוניים ביישוב מגוריהם. בערים הגדולות נרשמו פערים משמעותיים: שיעור המרוצים נע בין 29% בתל אביב־יפו ל־50% בבני ברק. גם בהשוואה לעשור הקודם נרשמה ירידה בשביעות הרצון מתדירות הקווים.
גם ההערכה הכללית של תפקוד האוטובוסים אינה חד־משמעית. 52% מהציבור מעריכים את תפקוד האוטובוסים בישראל באופן חיובי ומעניקים לו ציון "טוב" או "טוב מאוד", לעומת 31% שמעריכים אותו באופן שלילי. 17% נוספים לא ידעו להעריך את תפקוד האוטובוסים. במחוזות ירושלים וחיפה נרשמה הערכה חיובית יותר לעומת אזורים אחרים בישראל.
התחנה קרובה, אבל לא תמיד מגיעים בזמן
כאשר בוחנים רק את מי שהשתמשו באוטובוסים בשנה האחרונה, מתקבלת תמונה חיובית יותר בחלק מהמדדים. 82% מהנוסעים מרוצים מקרבת תחנת האוטובוס לביתם, כאשר במחוז תל אביב השיעור מגיע ל־89%. במחוז הצפון, לעומת זאת, 75% מרוצים מקרבת התחנה השיעור הנמוך ביותר שנמדד בין המחוזות.
גם בכל הנוגע למצב התחזוקה של האוטובוסים, רוב הנוסעים מרוצים. 71% מהנוסעים שבעי רצון מהניקיון, מהאוורור ומהנוחות באוטובוסים, אך כרבע מהם עדיין אינם מרוצים. בערים הגדולות נע שיעור שביעות הרצון בנושא זה בין 64% באשדוד ל־76% בראשון לציון.
אלא שכאשר מגיעים לשאלה שמשפיעה ישירות על היום־יום – כמה זמן לוקח להגיע ליעד התמונה פחות חיובית. רק 56% מהנוסעים הסכימו עם המשפט: "בדרך כלל, אני יכול להגיע בתחבורה ציבורית בזמן סביר ממקום מגוריי למקום היעד". המשמעות היא שכמעט מחצית מהנוסעים אינם משוכנעים שהתחבורה הציבורית מאפשרת להם להגיע ליעדם בתוך זמן סביר.
ברכבת התמונה שונה
רכבת ישראל מציגה תמונה שונה במידה ניכרת. 44% מבני 20 ומעלה – כ־2.8 מיליון איש – נסעו ברכבת במהלך 12 החודשים שקדמו לריאיון, בשיעור דומה בקרב נשים וגברים. כשבוחנים את הערכת הציבור כלפי הרכבת, 66% מבני 20 ומעלה מעריכים את תפקודה באופן חיובי.
הפער גדל כאשר בוחנים רק את מי שהשתמשו ברכבת בפועל. בקרב נוסעי רכבת ישראל בשנה האחרונה, 86% מעריכים את תפקודה באופן חיובי. כך מתקבלת תמונה שבה הרכבת זוכה לאמון גבוה משמעותית, בעוד שהאוטובוסים עדיין מתמודדים עם ביקורת בעיקר סביב תדירות הקווים והיכולת להגיע ליעד בזמן סביר.
בסופו של דבר, נתוני הלמ״ס מצביעים על פער משמעותי בין שני אמצעי התחבורה הציבורית המרכזיים בישראל. האוטובוסים עדיין משמשים מיליוני ישראלים, אבל שיעור השימוש בהם ירד בעשור האחרון, ורק כשליש מהציבור מרוצה מתדירות הקווים הבין־עירוניים. הרכבת, לעומת זאת, זוכה להערכה חיובית גבוהה בהרבה במיוחד בקרב מי שמשתמשים בה בפועל.
