שי, בן למשפחה שכולה איבד את אביו בפיגוע ירי לפני כ-21 שנה בתקופת האינתיפאדה השנייה שנקראה יולי אוגוסט השחור. ביום שאביו נרצח התרחשו עוד ארבעה פיגועים. באותה תקופה שי היה חייל ששירת בצפון הארץ, הוא נזכר ברגע בו נודע לו שאביו נרצח: "את הידיעה על הפיגוע ראיתי בתקשורת בתור התחלה, אחר כך באו והודיעו לי בעדינות שאבא שלי נרצח ודוד שלי פצוע קשה, מה שלא ידעתי באותם רגעים זה שגם הוא נרצח אבל הם לא רצו להכביד עלי".
"כשהגעתי הביתה כבר ידעתי שגם דוד שלי נרצח בפיגוע והכאב היה קשה מנשוא", הוא נזכר. מיד לאחר הפיגוע פנו לשי ולמשפחתו ארגון נפגעי פעולות האיבה, ארגון יציג אשר מאגד בתוכו אלפי משפחות שכולות, אלמנות, יתומים ונכים, שהוכרו על ידי מדינת ישראל כנפגעי פעולות איבה, סיפרו להם על הארגון ומשמעותו בחייהם מאותו הרגע. "הם ניסו לצרף אותי לפעילויות שלהם, בהתחלה חששתי, הרגיש לי שזה לא בשבילי להצטרף ליציאות שלהם", הוא סיפר.
1+"הייתי אז חייל, אומנם לאחר הפיגוע עברתי לתפקיד של יומיות אך לא רציתי להשתחרר ובאותו זמן חשבתי שהיציאות הללו יותר עבור ילדים ונערים צעירים, פחות בשבילי. במקום זה, החלטתי להתנדב בארגון, בערך כשנה לאחר הפיגוע, היה לי חשוב לעשות את זה למען המשפחות השכולות, זה הרגיש כבר חלק ממני והיה לי צורך לעשות משהו משמעותי", אמר שי. מאותו הרגע שהחל להתנדב בארגון נפגעי פעולות האיבה החל גם סיפור האהבה המרגש שלו ושל אשתו.
"כשהתחלתי להתנדב, ראיתי שם ילדה בשם שרית, בת 19, שהגיעה לארגון כחלק מהשירות הלאומי שלה וישר החלו המבטים והניצוצות. אחת האחראיות של הארגון שהיא זו שעזרה לי להיכנס להתנדב, שמה לב למתח שהיה בינינו, ניצוצות כאלה של נעורים שמרגשים כל אחד, היא הייתה באה ומספרת לי ששרית הולכת להתארגן, להתאפר, לעשות ספורט לפני שאני מגיע", הוא משחזר וצוחק. הוא ציין כי זה היה מוזר, ולא חשב שיכיר את אשתו בנסיבות כאלו.
1+"אפשר לומר שחששתי בליבי שהיא יוצאת איתי בגלל שהיא מרחמת עלי אבל זו הייתה תחושה פנימית. בהרבה מצבים כשדיברנו על הפיגוע היה לה קשה לשמוע ולראות, לרוב היא נמנעה. ההתחלה של הזוגיות שלנו לא הייתה התחלה אידיאלית כמו של בני זוג שפשוט מתחילים להכיר ויש פרפרים, רוב השיחות התחילו על שכול ופיגועים, אבל אפשר לומר כי בעקבות ובזכות הפיגוע זכיתי להכיר את אשתי ולהקים משפחה", הוא סיפר.
לאחר שנתיים ששי ושרית אשתו היו זוג, הם התחתנו. כיום, הם נשואים והורים לארבעה ילדים. יש להם משפחה שמחה ומאושרת, אך כמובן השכול תמיד נמצא שם והם חיים לצידו ולא איתו. שי עדיין מתנדב בארגון נפגעי פעולות האיבה ומרגיש שזה חלק בלתי נפרד ממנו. הוא סיכם ואמר כי "מהכאב הכי גדול שלי יצאה האהבה הכי גדולה שלי".
