יש גבולות שחשבנו שגם התקשורת שלנו לא תעז לחצות. אבל הנה נשבר עוד שיא, מגרדים עוד תחתית. סערת הסרטון של רה"מ בנימין נתניהו חשפה שוב, לטענת המבקרים, את הדרך שבה חלקים בתקשורת בוחרים לסקר אירועים טעונים רגשית.
גדי, זה לא ישר pic.twitter.com/awy47dINmq
— Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו (@netanyahu) July 20, 2026
כן, דפנה ליאל החליטה שכך הבינו מרבית האנשים שצפו בסרטון. אתם קולטים איך האנשים האלה שקוראים לעצמם עיתונאים עובדים בשביל גדי איזנקוט? איזו מחשבה מעוותת נדרשת כדי לחשוב שמישהו בלשכת נתניהו רצה לפגוע כך בזכרו של גיבור ישראל.
עם פנים רציניות ודיבור דרמטי, ממציאים תיאוריות הזויות שמציגות את הליכוד ואת נתניהו כמי שמבזים משפחה שכולה בכזו ציניות. במקום לבדוק את העובדות ולהציג את המורכבות, נטען כי נבחר קו שמבקש לייצר סערה ציבורית.
וזה לא נגמר. אייל נווה, הזכור לנו מארגון אחים לנשק, ושממשיך להופיע באולפנים, לקח לטענת המבקרים את הקונספירציה צעד אחד קדימה והוסיף פרשנות חריפה משלו לאירוע. פשוט לא להאמין. בלי קווים אדומים. יש מי שטוענים כי במאבק הפוליטי והתקשורתי של היום, גם נושאים הרגישים ביותר הופכים לזירת התנגחות.
האמת היא שהסיפור פה הוא לא סרטון בינה מלאכותית. הסיפור הוא על תקשורת מתוסכלת, נבזית, שמחפשת כל ספין, סוחטת את הדמעות והשכול, בועטת בבטן הרכה של אזרחי מדינת ישראל ומנסה לייצר סערה יש מאין.
ודווקא היום, ערב תשעה באב, זה זמן לחשבון נפש. השכול הוא לא כלי פוליטי, והדם של לוחמינו הוא לא חומר לספינים ולרייטינג. הגיע הזמן לעצור, להניח בצד את המאבקים, ולכבד את מה שבאמת קדוש לעם הזה.
