סוגרים מעגל: חברת החשמל מקדמת חיבור מתקנים של אנרגיה מתחדשת לרשת החשמל. בחברה ביצעו היום (רביעי) עבודות נרחבות להקמת רשת חשמל לחיבור מתקן פרטי לייצור חשמל סולארי (p.v.) בקיבוץ נווה אור השוכן על גבול ירדן. הפאנלים הסולאריים שהוצבו על מאגרי מים, יפיקו למעלה מ-10 מגה-וואט ויחוברו לרשת החשמל.
לא רחוק משם, מעבר לירדן, פנחס רוטנברג, מייסד חברת החשמל, הקים את תחנת הכוח ההידרואלקטרית נהריים, שפעלה בכוח המים, בזכות מפעל הסכרים ומפגש הנהרות הירדן והירמוך. זו למעשה, הייתה התחנה הראשונה ה"ירוקה" במזרח התיכון. בכך, חברת החשמל ממשיכה את חזונו של מייסד החברה, שמציינת בימים אלה 100 שנים להיווסדה.
עבודות הרשת לחיבור מתקן האנרגיה הסולארית בנווה אור, על גבול ירדן | צילום: חברת החשמל
רקע היסטורי: החודש, לפני 100 שנה חנך פנחס רוטנברג, מייסד חברת החשמל, את תחנת הכוח הראשונה בתל אביב. 9 שנים לאחר מכן, ביוני 1932, חנך את תחנת הכוח בנהריים.
כך זה התחיל: בסתיו 1921 קיבל רוטנברג ממשלת בריטניה שני זיכיונות להפקת חשמל – אחד לגבי העוג'ה (הירקון) והשני, הגדול יותר, לגבי הירדן. (עד מהרה נתקל הזיכיון בקשיים משפטיים, והוא הוסדר סופית רק ב-5 במרס 1926). הזיכיון החדש העניק לרוטנברג היתר כמעט בלעדי לספק חשמל לרוב חלקי הארץ במשך 70 שנים.
פרויקט חייו: נהריים. עם קבלת הזיכיון, ניגש רוטנברג להקמת תחנת הכוח ההידרואלקטרית במפגש הנהרות, הירדן והירמוך – נהריים. היה זה אחד המפעלים המרשימים והשאפתניים ביותר של התקופה. לצורך כך הוקמה מערכת סבוכה של סכרים ותעלות (לרבות סכר דגניה). לצד התחנה הוקם גם יישוב: תל-אור עבור עובדי התחנה. ההקמה נתקלה בשלל אתגרים (פוליטיים, כספיים והנדסיים) אך ב-9 ביוני 1932 התחנה הופעלה. כושר הייצור של חברת החשמל זינק מ-3 ל-12 מגה-וואט. הפרויקט השאפתני הזה זיכה את רוטנברג בכינוי "הזקן מנהריים".
