אחרי הכותרות המבהילות על סירובם של הטייסים להמשיך לטוס אם תקודם הרפורמה המשפטית, היה אדם אחד שנעץ סיכה בבלון הנפוח: שי קלך • טייס הקרב לשעבר כתב מכתב טייסים נגדי, דחף את מכתב הטכנאים וחטף לינץ' תקשורתי כמו שלא חווה בכל הקרבות שהשתתף בהם • בשיחה עם 'עכשיו מגזין' מספר קלך על אליטת חיל האוויר, שהצליחה באמצעות יחסי ציבור להבהיל מדינה שלמה, משתף מתי התרגש עד דמעות ומסביר מדוע לא פגעה הסרבנות ביכולותיו של חיל האוויר.
לנוכח קולות הסרבנות שהדהדו בתקשורת, רעמה שתיקתם של מפקד חיל האוויר אלוף תומר בר, הרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי ושר הביטחון יואב גלנט. מולם בלט קול יחיד של אדם שלא הסכים לשתוק: קולו של טייס הקרב לשעבר רב-סרן במילואים שי קלך.
3+"את תהליך הנדוס התודעה או הבניית המציאות לא הרגשתי כשהייתי טייס בטייסת", מדגיש קלך. "ברור שהדעה השלטת היא דעה שמאלית, וזה הולך ומתגבש עם השנים כי הרוב הוא כזה, לצד תהליכים שגרמו המרצים שמגיעים אל הקצינים בצה"ל, שרובם מהצד השמאלי של המפה.
"הבעיה מתחילה כשהשקפת העולם לא מבוררת. יש פער בין המעמד החברתי לבין חוסר ההבנה של המושגים עם ישראל, ארץ ישראל, תורת ישראל ומדינת ישראל".
הופתעת מהשימוש בכלי הסרבנות?
"ודאי שהופתעתי. אבל אל תשכח שבקושי חתמו טייסים פעילים – בין אפס לשלושה טייסים פעילים במילואים בסך הכול. מי שנתנו את הטון הם טייסים בדימוס, ובהם דן חלוץ ועוד כאלה שלא קשורים כיום לחיל האוויר בשום דרך, והם שהצליחו ליצור מציאות מדומה ופסיכוזת המונים, כולל מפקדים בכירים שהיו צריכים להגיב ולא הגיבו בזמן. הם עשו פעולת יחסי ציבור מטורפת".
עד כמה תלוי חיל האוויר באנשי המילואים?
"חיל האוויר בנוי על אנשי מילואים", מסביר קלך. "אתה לא יכול להחזיק טייס בקבע חמישים שנה. רוב אנשי הטייסת הם מילואימניקים. הסדירים מתחזקים את הטייסת, מכינים פעילות מבצעית ואימונים. אנשי מילואים באים פעם בשבוע לטוס. כדי שטייס יהיה כשיר הוא צריך לבוא בגדול פעם בשבוע, ואם לא יבוא, לאורך זמן הוא יאבד את הכשירות שלו, את החדות שלו, הוא לא יהיה מספיק מונח בנהלים וביכולת לתפעל את המטוס, כי יש המון כשירויות שצריך להחזיק. המקצוע האווירי דורש המון אימון כל הזמן".
ובכל זאת קלך שולל את הטענה שיש במעשה זה סכנה לתפקודו של חיל האוויר. לדבריו, מספר החותמים קטן, ומשיחות שערך עם בכירים בחיל האוויר לא הייתה לסרבנות שום השפעה על תפקודו המבצעי של חיל האוויר. "בכל טייסת היו אולי כמה מילואימניקים שהקפיאו את עצמם ולא סירבו ממש. מכאן ועד לסרב בפועל במלחמה או בתפיסת כוננות בטייסת בכוננות מלחמה יש פער אדיר".
3+אם אין בעיית סרבנות בחיל האוויר, למה היית צריך לכתוב את המכתב?
"תפקידו של צה"ל לא רק לספק ביטחון אלא גם לספק תחושת ביטחון. מכתבי הסרבנות הללו השיגו את מטרתם: הם זרעו פחד בלבבות העם, והיה צריך להשיב את הביטחון האישי. בשביל זה ארגנתי את עצומת הטייסים המוכנים לחזור מייד לשירות מבצעי.
"לא הייתה סכנה אמיתית, אבל הייתה סכנה מורלית. הרגשתי שמוטלת עליי האחריות להחזיר את תחושת הביטחון. התקשרה אליי גברת משדרות ואמרה לי שהיא שמעה את הריאיון איתי חמש פעמים, וזה הרגיע אותה. היא העידה על עצמה שהיא הייתה ממש בחרדת שואה".
חיל האוויר הגיב נכון לדעתך כשנהג בסלחנות?
"אני חשוב שמתחילת הדרך נכון היה להוציא גילוי דעת שהמצב בחיל האוויר הוא שהטיסות עובדות כסדרן בצורה איתנה ורציפה, וגם אם יש כמה בירורים של טייסים, זה בסדר, לגיטימי ואפילו מקובל, אבל הפעילות המבצעית אינה נפגעת כהוא זה, וכולם יכולים להיות בשלווה".
3+אם יהיה גל סרבנות נוסף, מה תצפה שמפקד החיל יעשה?
"אני חושב שבכל גילוי סרבנות שיצוף מעכשיו יש למצות את הדין במלוא החומרה: הכנסת הטייס המסרב למחבוש, לקיחת כנפי הטיסה שלו והחזרתו לדרגת טוראי".
זה יעזור?
"למעט מי שעוד מעט בני 50, גיל הפסקת הטיסות המבצעיות – אין טייס שיהיה מוכן שייקחו ממנו את הכנפיים".
רוצים לקרוא את הריאיון המלא? לחצו כאן
3+