לעם ישראל יש תרי"ג מצוות דאורייתא, אחד מן המצוות החשובות והמרכזיות היא מפרשתנו – 'איסור מאכלות אסורות', ומדוע כל כך אנחנו צריכים למצווה זו? מה יקרה אם נאכל משהו לא כשר? לפני שנענה תשובה ניצחת בנושא, נקדים ונביא דברים מועטים מפרשתנו, ומיד לאחר מכן תתלבש לה התשובה בצורה מופלאה.
בפרשתנו מבקש הקב"ה ממשה ואהרון לדבר עם בני ישראל על עניין מאכלות אסורות שיאמרו להם – "זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ" וכו'.
ונשאלת השאלה, הרי כשאני אומר – בהמה, נכלל בזה גם – חיה. ומדוע נכתב – זאת החיה… מכל הבהמה. שהיו כותבים ישר – זאת הבהמה אשר תאכלו וכו'. וכך היינו מבינים שמדובר גם על חיה שהרי נכללה היא בשם – בהמה.
2+אומר רש"י הקדוש יסוד חשוב – 'זאת החיה' לשון – חיים. כלומר היינו חייבים לומר – חיה, ולא – בהמה, כדי שיצלצל לנו כאן המילה – חיים. ומדוע? מה העניין? ממשיך רש"י – לפי שישראל דבוקים במקום (ה' יתברך) וראויים להיות – חיים. לפיכך הבדילם מן הטומאה וגזר עליהם מצוות.
שומעים? למה הקב"ה גזר עלינו את המצוות וגזר עלינו להימנע ממאכלות אסורות? כי אנחנו אנשים שמוגדרים – חיים, מכיוון שאנחנו מחוברים לה' יתברך, ולכן הוא רצה להבדיל אותנו מהטומאה שהיא איננה בגדר – חיים. רגע, אומות העולם לא נחשבים לאנשים חיים? הרי כשאנו נפגשים עם גויים אנו לא נפגשים עם אנשים – מתים?
2+גם על זה יש לרש"י מה לומר, והפעם על ידי משל – משל לרופא שנכנס לבקר שני חולים, שאחד מהם היה לחיים והשני היה למיתה. זה שהיה לחיים אמר לו הרופא – זה תאכל וזה אל תאכל, והשני שהיה למיתה אמר – תנו לו מה שרוצה. ממשיך רש"י ומביא את דברי התנחומא – כך עובדי כוכבים שאינם לחיי העולם הבא כתוב עליהם – כירק עשב נתתי לכם את כל, ובמילים אחרות – תאכלו מה שבא לכם. אך ישראל שהם לחיי העולם הבא, אומרת התורה הקדושה – זאת הבהמה אשר תאכלו וכו'.
אז מה זה חיים? מי שחי כאן בעולם הזה – בעבור חיי העולם הבא ששם החיים האמיתיים, אך מי שנמצא בעולם הזה ללא שום הבנה שהחיים האמיתיים הם בעולם הבא נחשב הוא למת חי.
ומחמת זה הצדיקים גם במיתתם קרויים הם חיים, כי הגוף איננו אלא לבוש לנשמה, איננו הבן אדם עצמו, ולכן גם אם הגוף לא קיים – הנשמה קיימת לעד. אז במי שווה להשקיע? והאם שווה לאכול לא כשר? מכאן ואילך נשאיר את התובנות לקורא היקר. ונסיים בברכת – ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום.
