אנחנו הולכים לקראת משבר חוקתי שאין כל קשר בינו לבין לרפורמה המשפטית. צריך לדבר על זה בצורה ברורה – לא מספר המפגינים הוא זה שמוכר את הסיפור או מספר את הסיפור, אלא האלימות שהיא הנושא המרכזי של ההפגנות, או האנשים שיוצאים החוצה.
אולם הסיפור האמיתי כאן הוא בעיקר האלימות המפחידה שאומרת 'הולך להיות פה אירוע שבסופו של יום מי שינהל את מדינת ישראל יהיה שר הביטחון השופט פוגלמן, ראש הממשלה הנשיאה אסתר חיות, שר הפנים כבוב', אלה האנשים וחבריהם מתוך בית המשפט העליון שינהלו את המדינה.
אנחנו כבר יודעים על פי אהוד ברק, ליברמן ויאיר לפיד שלא משנה מה שיהיה בחקיקה או בחוקים הם ידחו על ידי בית המשפט העליון וברגע שהם ידחו – יצטרך הרמטכ"ל שמונה על ידי בני גנץ לקבל החלטה למי הוא שומע ראש השב"כ יצטרך לקבל החלטה למי הוא שומע – האם לראש הממשלה? פוגלמן? או בכלל אסתר חיות.
זהו אירוע הגדול במיוחד אליו אנחנו הולכים, זה הרבה יותר ממשפט שלמה מאחר וכאן כבר קרעו את הילד ומציבים סימן שאלה גדול על המערכת. האמירה היא מה 'שווה הדמוקרטיה אם לא אנחנו שולטים בה?' זה מאבק על השליטה בית המשפט העליון הוא השולט במדינת ישראל וכל השחקנים הפוליטיים שלו הם רק עושה דברו.
