●אברהם גוֹלדפדן נולד בשנת 1840 בסטרוֹ-קוֹנסטנטינוֹב, באוקראינה. אביו היה שען בשם חיים ליפא, אך גם משכיל שהעביר לבנו המון מרוח ההשכלה והחינוך העברי. כשהיה בן שבע עשרה נכנס גוֹלדפדן לבית-המדרש לרבנים בז'יטוֹמיר. הוא תמיד היה בסביבת אנשים ציוניים וגאים בתרבותם העברית כך שאין זה מפתיע שהוא היה ציוני נלהב כבר מנעוריו.
● בהיותו בן 25 בלבד, פרסם גולדפדן את ספר השירים הראשון שלו "ציצים וּפרחים" – אך בו לא נכתבו שירי רוח אלא שירים שעסקו בענייני השכלה ולימוד. כישרונו עוד לא ניכר בכתבים אלו ולמעשה הוא הלך בכיוון האקדמיה ונסע למינכן לקבל תואר דוקטור מהאוניברסיטה.
● כמו כל יוצר משובח, חיבורו של גולדפדן לעולם היצירה גבר על השאיפות הלימודיות והוא ויתר על הלימודים באוניברסיטה. הוא החל את התנסותו מחדש עם עולם הכתיבה, הקים כמה שבועונים כושלים (לאחד מהם קראו איזראעליטישע פאָלקס-בּלאט, שם לא אטרקטיבי במיוחד). הכישלונות העלו בדעתו לחזור שוב לאקדמיה אך למזלו הוא נפגש עם משורר ישראל גרודנר ויחד הם הקימו את התיאטרון היהודי. הם כתבו יחד מחזות, תורמים כל אחד מכשרונו הוא. גולדפדן שלא סמך מאוד על כתיבתו של דרונדר, היה, באופן מעצבן, מייעץ לו דרך קבע 'איך לכתוב' ואמר לו כך "עליך לדעת מתי להכּוֹת, מתי להתנשק ,מתי להתפּייס ומתי לרקוד". ותגידו מה שתגידו – זה עבד.
● ההצגות הראשונות היו כרוכות בהמון הוצאות מכיסיהם הריקים של גולדפדן וגרונדר, שלעיתים נאלצו למשכן את השחקנים (!) בשביל לממן את ההוצאות, אך עד מהרה, ללא גרונדר שהלך לפתוח תאטרון מתחרה בגלל סכסוך, הצליחו הצגותיו של גולדפדן מעל ומעבר למצופה וכולן רק בשפה אחת – יידיש. ליהודים הייתה אורה ושמחה, וסוף סוף הם הרגישו תחושת שייכות כאשר התקבצו באולם אחד לצפות במחזותיו.
● ההצלחה של גולדפדן נעשתה בינלאומית ועד מהרה הצגותיו המפורסמות הגיעו גם לניו יורק. ב1906 הוא כתב את המחזה "דוד במלחמה" שהיה המחזה העברי הראשון שהוצג בניו יורק. למרות שבערוב ימיו הוא לא זכה לכבוד ראוי, וסבל ממחלות ומחסור כספי, רבים מחשיבים אותו כאבי התאטרון היידשי שפועל עד ימינו. בין יצירותיו הרבות נמנו: שני קונילמל, המכשפה, שמנדריק ועוד רבים טובים שלמזלו של מי שלא נולד למשפחה דוברת יידיש, תורגמו לעברית והוצגו בישראל עשרות פעמים.
