נאמר בנביא זכריה – כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים והאמת והשלום אהבו.
צום הרביעי הוא – י"ז בתמוז, כי נמצא הוא בחודש הרביעי מחודש ניסן.
חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז… נשתברו הלוחות. ובוטל התמיד. והובקעה העיר. ושרף אפוסטומוס את התורה. והעמיד צלם בהיכל… (משנה תענית ד,ו)
ובואו נקבל סקירה קצרה על כל אחד מהדברים הנוראיים שהתרחשו לצערנו ביום זה.
שבירת הלוחות
לאחר היום הגדול והאדיר – מתן תורה – בז' בסיוון עלה משה רבינו ע"ה למרום לקבל את כל הפרטים והסודות הנפלאים הטמונים בתורה, ושהה שם ארבעים יום וארבעים לילה.
לפני שעלה – הודיע להם לישראל שהוא עולה להר ויבוא בסוף הארבעים יום, בתחילת השש שעות של היום, השטן, שכידוע תפקידו בעולם הוא לבלבל את עם ישראל ולמושכם אל הבלי העולם הזה, לא שקט על השמרים באותה העת, וחיפש את הדרך המושלמת להרוס את חגיגת הקדושה לכבודה של התורה הקדושה, וכשהגיע יום השלושים ותשעה שהוא יום ט"ז בתמוז הלך השטן לעם ישראל והראה דמות חושך ואפלה, דמות ענן וערפל וערבוביה – לומר, ודאי מת משה, שהרי עברו כבר 'שש שעות' ולא בא.
בתחילה לא האמינו לו עד שהראה להם דמות מיטתו של משה לרמז להם על כך שהוא נפטר, והאמינו. ולפני שנמשיך נסביר מה הייתה הטעות שלא שמו לב אליה – משה אמר להם שהשהייה שלו בהר תהיה – ארבעים יום וארבעים לילה 'שלמים' והשטן הכניס בראשם שהארבעים יום מתחשבנים מהרגע שהוא עלה, ונמצא חוסר של שש שעות לפי חשבון זה.
ומה שקרה, עם ישראל נכנסו לפאניקה גדולה מכך שלא יהיה להם מנהיג וחיפשו איזה שהוא משהו להיתפס בו והלכו ועשו עגל זהב וחגגו יחד איתו, ובאותה העת יורד משה יחד עם לוחות הברית ורואה את מצב העם וידיו נהיו כבידות ממצב זה והשליך את הלוחות ונשתברו. זה קרה בי"ז בתמוז.
עבודת התמידין התבטלה
בתקופת הבית הראשון היה מצור על ירושלים ועם כל זה היתה מציאות שהמשיכו להקריב את התמידין – כסדרן, כי היו אנשי ירושלים משלשלים דרך החומה דינרי כסף והאויבים היו מעלים להם תמידים – שני הצדדים היו מרוויחים, עד שבא זקן אחד לאויבים מבחוץ ואמר להם – כל זמן שעוסקים בעבודת הקורבנות – אינם נמסרים בידכם, ואין לכם שום רווח מהדינרים הללו, ובי"ז בתמוז, שוב שילשלו היהודים דינרים כדי לקבל את התמידים והעלו להם הפעם… חזיר, לא פחות ולא יותר, וכשהגיע לאמצע החומה, נעץ החזיר ציפורניו בחומה ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה.
הובקעו חומות ירושלים
בימי בית שני צרו הרומאים מסביב לחומות ירושלים במשך שלוש שנים, עד שלבסוף ביום י"ז בתמוז נחלשו המגינים וחומות העיר הובקעו.
שרף אפוסטמוס את התורה
ביום י"ז בתמוז בא שר יווני מתקופת בית שני ושמו אפוסטמוס ועשה שריפה פומבית לדבר הקדוש ביותר לעם היהודי – ספרי תורה, ביזיון ענק שלא ניתן להעלותו על הדעת.
מאורע זה אין פרטיו ידועים מן המקורות הראשונים, בתלמוד ירושלמי רק נזכר: 'היכן שרפה? ר' אחא אומר: במעברות של לוד; ורבנן אומרים: במעברות של טרלוסא'. כלומר, יש דעות איפה הייתה השריפה – אך שריפה התרחשה.
העמדת צלם בהיכל
נסו לתאר – עד כמה שאפשר, לא קל לחשוב על זה – שבבית הכנסת הקדוש בשכונתכם באים גויים ומעמידים ליד היכל הספר תורה הקדוש את סמל הצלב ומשתחווים בפומבי, עכשיו נסו לתאר זאת על הכותל המערבי, ועם כל קדושת מקומות אלו שמחשבה זו יוצרת בחילה לכשעצמה, מה שקרה בי"ז בתמוז הוא – שהעמידו צלם (הרבה יותר מצלב) ואיפה הדבר נעשה? במקום הקדוש ביותר לעם היהודי – בית קודש הקודשים בבית המקדש.
ישנם דעות לגבי מיהו הרשע שעשה זאת, יש שאומרים שזהו אותו שר יווני – אפוסטמוס, שגם שרף את התורה, ויש שאומרים שזהו מנשה מלך יהודה הארבע עשרה שהיה בנו של חזקיה והיה מהמלכים שהרשיעו ביותר, והכעיס את ה' יותר מכל מלכי יהודה שקדמו לו ושבאו אחריו.
ומי"ז בתמוז אנו נכנסים לתקופה של שלושה שבועות שנקראת – "בין הַמְצָרִים" מילים אלו מופיעות במגילת איכה ששם מתואר חורבן הבית הראשון ואת מצבה של ממלכת יהודה בעקבות החורבן: "גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי, וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם, לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ; כָּל-רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים", הפירוש המילולי של מילים אלו הם – ימי הצרות.
שיא האבל והצער של עם ישראל מגיע בסוף תקופת בין המצרים – יום תשעה באב שבו לדאבוננו נחרבו שני בתי מקדשנו שהם היו מקום תפארתנו.
ימי צום אלו מיוחדים הם לעשיית תשובה, לעריכת חשבון נפש ולתקון המעשים. החורבן, הגלויות והצרות שאירעו לאבותינו בעבר, מעוררים אותנו לשוב אל ה'. בכוחה של ההליכה בדרך ה' – למנוע את המשך הפורענות.
וכך כותב הרמב"ם: "יש ימים שכל ישראל מתענים בהם, מפני הצרות שאירעו בהם, כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי תשובה. ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות. שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב, שנאמר: והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם".
יהי רצון שנזכה כולנו בקרוב ממש להתחבר לדרך התשובה ולגאולה השלימה בבניין בית המקדש השלישי והנצחי והקדוש ברוך הוא יהפוך את כל שנות הצער והאבל הללו לימי שמחה וחיבור אמיתי אליו בלב שלם ובנפש חפצה ובקרוב ממש יהיו הצומות לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים והאמת והשלום אהבו. אמן כן יהי רצון.
