"אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה, כְּאַלְמָנָה; רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה, לָמַס". הלילה יורד על ירושלים, אך ברחבת הכותל המערבי האור אינו כבה. רבבות יהודים מכל רחבי הארץ ומהעולם נוהרים אל שריד בית מקדשנו כדי לשבת על הארץ, לקרוא את מגילת איכה ולשפוך את הלב בתפילה ובקינה על חורבן הבית.
תשעה באב, היום הכואב ביותר בלוח השנה היהודי, מציין השנה 1958 שנים לחורבן בית המקדש השני. במשך קרוב לאלפיים שנה נשמע באותו יום קול אחד העולה מבתי הכנסת, מבתי המדרש ומהכותל המערבי – קול של כאב, געגוע ותקווה. משפחות, ילדים, צעירים ומבוגרים מתכנסים יחד, קוראים את מגילת איכה, אומרים קינות ומתפללים לשובם של ימי ציון וירושלים.
רחבת הכותל המערבי צפויה להתמלא במשך כל שעות הלילה והיום במתפללים המבקשים להיות סמוך ככל האפשר למקום המקדש. רבים יישבו על הארץ כמנהג האבלים, יקראו את פסוקי החורבן ויישאו את אותה תפילה המלווה את עם ישראל מדורי דורות – "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם".
2+מלבד הכותל, אלפי יהודים צפויים להגיע גם למערת המכפלה בחברון ולקבר רחל אמנו בבית לחם, כדי לשאת תפילות על גאולת ישראל, בניין בית המקדש, על שלומם של חיילי צה"ל ועל אחדות העם. עבור רבים, תשעה באב אינו רק זיכרון היסטורי, אלא יום של חשבון נפש לאומי ואישי, המחבר בין כאבי העבר לאתגרי ההווה.
אחד המתפללים שהגיע לכותל הסביר את פשר האבלות. לדבריו, "אנחנו לא באים רק לבכות על מה שהיה, אלא להתפלל על מה שעוד יהיה. כשיושבים כאן מול אבני הכותל, מרגישים שכל הדורות התפללו בדיוק באותו מקום. זו תפילה על ירושלים, על החיילים ועל היום שבו כבר יבוא המשיח לא נצטרך להתאבל".
חז"ל קבעו כי חמישה אסונות אירעו לעם ישראל בתשעה באב: נגזר על דור המדבר שלא ייכנס לארץ ישראל, חרבו בית המקדש הראשון והשני, נפלה ביתר ונחרשה ירושלים. במהלך הדורות נוספו ליום זה גם זיכרונות קשים נוספים, בהם גירושי קהילות יהודיות, פרעות ואסונות שפקדו את העם היהודי, עד שהפך לסמל של האבל הלאומי.
על פי ההלכה, הצום נמשך משקיעת החמה ועד לצאת הכוכבים למחרת, והוא כולל את חמשת העינויים – איסור אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת נעלי עור ותשמיש המיטה. עד חצות היום נוהגים לשבת על כיסאות נמוכים, להימנע מלימוד תורה שאינו עוסק בענייני החורבן וממעטים בכל ביטוי של שמחה.
2+בשנים האחרונות הפך גם רגע סיום הצום לאחד המעמדים המרגשים בירושלים. עם סיום תפילת ערבית, אלפי יהודים מכל גוני החברה הישראלית מתאספים ברחבת הכותל ושרים יחד שירי כיסופים, נחמה וגאולה. רב הכותל והמקומות הקדושים, הרב שמואל רבינוביץ, התייחס בעבר למנהג זה והבהיר כי שירי התעוררות ללא כלי נגינה, המעוררים געגוע לבניין בית המקדש, אינם סותרים את אבלות החורבן, אלא מבטאים את הכמיהה לגאולה.
2+לאחר השירה המשותפת מקדשים המתפללים את הלבנה, ובמקום מחולקים מזון ושתייה לשוברי הצום. הרגע שבו הופך יום האבל ליום של תקווה מסמל עבור רבים את האמונה היהודית העתיקה כי גם מתוך החורבן תצמח הגאולה.
בין אבני הכותל העתיקות, מול המקום שממנו לא זזה השכינה, נשמעות הלילה שוב המילים שחתמו דורות של יהודים את מגילת איכה: "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם". תפילה אחת, הנישאת כבר קרוב לאלפיים שנה, מתוך תקווה שיבוא היום שבו יהפוך תשעה באב מיום של אבל ליום של נחמה וגאולה.
