השנה היא 1920, הקמת מדינת ישראל רחוקה כמה עשרות שנים והמצב בארץ מתוח ורגיש מאוד. המנהיגות הערבית מסלימה את התושבים הערבים כנגד "הגירה והתיישבות יהודית", והפגנות המוניות, עם קריאות 'איטבח אל יהוד' ונראות בכל רחבי הארץ. כנראה בעקבות לחצים מטעם התנועה הציוניתף לואי ג'ין בולס, ראש הממשל הצבאי הבריטי בישראל מודיע בראיון לרדיו כי בריטניה מתכוונת להוציא לפועל את הצהרת בלפור, ותכריז על תמיכתה בהקמת מדינה יהודית, מה שהוביל לעוד מחאות רבות ואלימות הרבה יותר בקרה הציבור הערבי.
סיבה נוספת להפגנות ולהסלמה המהירה באלימות כנגד היהודים, היא כינוס הוועידה הסורית שעתידה הייתה להכריז על הקמת מדינה ערבית חדשה בשם 'סוריה המאוחדת' ששטחה יכלול את כל שטח מדינת ישראל ובראשה יעמוד פייסל, מלך עיראק דאז. יוזמה זו התקבלה בברכה בקרב המתנגדים למדינה יהודית, ונשמעו קריאות רבות בעדה בתוך המחאות.
האלימות הקצינה במיוחד לקראת חודש מרץ באותה שנה, אז התחילו קרבות של ממש בין יהודים לערבים באזור אצבע הגליל, שהיה נחשב לשטח הפקר מבחינה ביטחונית מאז מנוסתם של העות'מאנים לאחר שהובסו במלחמת העולם הראשונה, ובין שטחי השלטון הבריטי והצרפתי. אז הפורעים הערבים נכנסו לישובים יהודים והתרחש גם הקרב המפורסם על תל-חי בו נהרג יוסף טרומפלדור.
כחודש לאחר אירועי תל-חי, הכתובת הייתה על הקיר באופן ברור, וגורמים ציוניים הזהירו את הבריטים כי צפויות התפרעויות קשות לקראת חגיגות נבי מוסא. הבריטים הבטיחו ש"כוחותיהם ערוכים למתרחש" ואף המושל רונלד סטורס הבטיח שיעשה הכל כדי למנוע מהומות. בפועל כוחות בריטיים רבים עזבו את ירושלים לפני הפרעות והשוטרים הערבים שנותרו, חברו לפורעים.
בתום החג, בתאריך 4.4.1920 לאחר התפילה המסורתית , יצא קהל החוגגים הערבי לכיוון בתי היהודים בירושלים העתיקה, בצעקות ושלהוב עצמי לבצע רצח ולפגוע ביהודים. בשעות הבוקר כבר התקהלו כ-60–70 אלף איש ברחבת העירייה והחלו לטבוח ביהודים ללא הבחנה. בפרעות נרצחו 5 יהודים, וכ211 נפצעו. שני יהודים נוספים מתו בהמשך מפצעיהם, בהם הרב מרדכי טברסקי, האדמו"ר מרחמסטריווקה. נשים שנתפשו על ידי הפורעים, נאנסו, רכוש רב נבזז ובתי כנסת נשרפו. בעיר הוטל עוצר לילה, אך המהומות התרחשו למחרת ופורעים רבים ניסו לדקור יהודים בסכין ולחדור לבתיהם. ארגון ההגנה הצליח בפעולתו להבריח כ300 יהודים מן העיר.
לבסוף המהומות שככו אחרי 4 ימים, בהתערבות הצבא הבריטי, אשר מנע מהפורעים להיכנס לעיר העתיקה, ובמקביל עצר דווקא את חברי ארגון ההגנה ובראשם זאב ז'בוטינסקי על הפעולות שביצעו כנגד הפורעים. ז'בוטינסקי נידון לשנות מאסר ועבודת פרך יחד עם 19 חברים נוספים.
רבים רואים במאורעות אלו את סבב האלימות המשמעותי הראשון בין היהודים לערבים, אשר לצערנו, חוזר על עצמו לא מעט פעמים, בצורות שונות, בכל רחבי הארץ.
