האם המים בריאים?
המשפט: 'מים זה בריא', נשמע כמו אקסיומה. ואף על פי כן, המים לא מכילים רק מים. השאלה: מה מכילים המים שאנו שותים והאם הם בריאים?
משרד הבריאות קובע
בישראל מי הברז נבדקים גם בפרמטרים מיקרוביאליים וגם בפרמטרים כימיים. התקנות של משרד הבריאות מחייבות בדיקה של חיידקים אינדיקטורים (חיידקים שמשמשים כסמנים. אך הם בעצמם אינם מחוללים מחלות). לכן בודקים את הימצאותם של קוליפורמים כלליים במים. מאוד קל לבדוק את זה. לפי התקנות, מותר שתהיה כמות של עד 3 חיידקים קוליפורמים בכמות של 100 מ"ל מים. מעבר לכך, מבצעים בדיקה של קוליפורמים צואתיים. כיוון שזה מצביע על כך שחדר זיהום מהביוב למי השתייה. כך שבמים יכולים להיות וירוסים, או מחלות כמו צהבת, פוליו, כולרה ועוד. למזלנו, משרד הבריאות מבצע כל שלושה חודשים בדיקות בקידוחי המים. לגבי רשת המים העירונית הם מבצעים בדיקות בהתאם לגודל הישוב. אך בגדול, בכל יום מתבצעות 400 בדיקות בכל רחבי הארץ וקרוב ל- 100,000 בדיקות בכל שנה.
2+כלור
כל פיצוץ בצינור יכול לגרום לחדירה של מיקרואורגניזמים. לכן, בכל פעם שמתקנים צינור, חייבים לעשות לו שטיפה וחיטוי בכלור. בכלל, התקנות בארץ מחייבות שבמים תהיה כמות של בין 0.1 – 0.5 מ"ג של כלור בליטר מים. זה מה שהורג את החיידקים. כך עושים בכל העולם. אלא שבהולנד אין כלור במים, כיוון שהם מסננים את המים בצורה כזאת שלא יכול לחדור לשם זיהום. מה שאומר שאם רוצים, ניתן לטהר את המים ללא עזרת הכלור.
מתכות רעילות וחומרי הדברה
בקידוחי המים נעשות בדיקות מקיפות. בנוסף, בודקים שם גם את נוכחותם של כמאה חומרים כימיים שונים. למשל, דליפה של תוצרי דלק, חומרי הדברה, חומרים של התעשייה הצבאית ועוד. במערכת הצינורות ובבריכות בודקים בעיקר את הימצאותם של מתכות רעילות, כיוון שחומרי הדברה לא יכולים להגיע לשם. נוסף על כך, למים שבצינורות יכולים להתווסף חומרים מתוך הצנרת עצמה כמו למשל עופרת, שנבדקת כבר למעלה מעשרים שנה. לגבי חומרי הדברה, ישנם חישובים טוקסיקולוגים שמגדירים מהו סף הכמות המותרת שתהיה במים. במקרה של חריגה, משרד הבריאות מורה על סגירה של אתר הקידוח.
הורמונים במי השתייה
בניגוד לחומרי ההדברה, אין בארץ ובעולם תקן לכמות ההורמונים שמותר שיהיו במי השתייה. לכן, משרד הבריאות לא בודק את זה. גם בעולם המצב דומה. כך שאין תקנים בנושאים כמו שאריות של הורמונים, תרופות ומוצרי קוסמטיקה. עם זאת, בארץ קיימות עשר קבוצות מחקר – באוניברסיטאות העברית, תל אביב, בן גוריון, בטכניון, בפקולטה לחקלאות ובמכון הוולקני. קבוצות המחקר עוסקות בשאלה: באיזה אופן הימצאות של שאריות של הורמונים, תרופות ומוצרי קוסמטיקה משפיע עלינו.
2+יאכלו אבנים וישבעו
תמיד אומרים שהמים בישראל קשים. לגבי המים ממקורות עיליים ומקידוחים, הסיבה היא בגלל שרוב הסלעים בארץ הם סלעי גיר שמורכבים מסידן. אך לגבי מתקני ההתפלה שנמצאים באשקלון בפלמחים ובחדרה, שם משרד הבריאות מוסיף למים סידן קרבונט. הסידן חשוב לצינור המים. כיוון שמים מותפלים הם קורוזיבים ותוקפים את הצנרת. הוספת הסידן גורמת לו שישקע על דפנות הצינור. דבר שמונע את עיכול הצינור.
מגנזיום
ארגון הבריאות העולמי ממליץ על צריכה של 400 מ"ג מגנזיום ליום. משרד הבריאות הישראלי דורש להוסיף מגנזיום למים המותפלים. המצב היום בארץ הוא, שהמים ממקורות עיליים ומקידוחים מכילים 25 מ"ג מגנזיום בליטר מים. מקור המגנזיום שיוסיפו למים יהיה מסלעים, או מהים.
בשורה התחתונה
בישראל, בשונה מארצות העולם השלישי, אנחנו יכולים לשתות מים מבלי לחשוש מהימצאותם של חיידקים, שזה מעולה. רק שבשביל זה אנחנו שותים גם מעט כלור, שזה הרבה פחות מעולה. כי כלור לא בריא לנו. זאת ועוד, מינרלים כגון: סידן ומגנזיום זקוקים לנוכחות של חלבון כדי להיספג. כך שאם מקבלים את המינרלים האלה מהמזון, הם יספגו. ואם צורכים אותם מהמים, ככל הנראה הם לא יספגו. וגרוע מכך, הם עלולים לשקוע למשל בכליות, וליצור שם אבנים. בנוסף, צריכה של שאריות של תרופות והורמונים במי השתיה ובמי הבישול, בטוח לא מוסיפה בריאות.
לכן הפתרון הטוב ביותר, הוא התקנה של סנן מים מתחת לכיור הביתי. סנן שמסנן בשיטת אוסמוזה הפוכה (כלומר כנגד מפל הריכוזים), יסנן את הכלור, את המינרלים שממילא לא נספגים ויתכן שאפילו את שאריות התרופות וההורמונים. האם זה באמת מסנן את שאריות התרופות וההורמונים? התשובה: תלוי את מי שואלים.
הנטורופתית שרה בר אשר, היא מבקרת מפעלי מזון ומרצה בנושא: אתה שותה או שוטה? sarabarasher.co.il, 0545493632
