השם סושי מוזכר לראשונה במילון סיני שנכתב במאה השלישית או הרביעית לפני הספירה. חמש מאות שנים מאוחר יותר, במאה השנייה לספירה, נכתב במילון סיני שיצא באותה עת שסושי הוא דג שנכבש בעזרת מלח ואורז ונאכל כשהדג כבוש. כלומר למעשה הסושי הוא דג שמשומר בעזרת מלח ואורז כשתפקידו של האורז היה לספוח מהדג את הנוזלים שלו במטרה לשמר את הדג. בסוף תהליך השימור הסינים הקדמונים היו מסירים את האורז מהדג ואוכלים רק את הדג.
מוצאו של הסושי מסין אך במאה ה- 14, בתקופת שושלת מינג, הסושי נעלם מהמטבח הסיני. בשנת 718 לספירה, מוזכר הסושי בקובץ חוקים יפנים, ומאז הוא נחשב כמאכל יפני. רק בסוף שנות ה- 60 של המאה הקודמת, הסושי הגיע לארצות הברית ומשם למערב כולו.
מה שהורס את בריאות הסושי
הסושי מגיע עם אצה קטנה שעוטפת את חלקו החיצוני או מהווה חלק מהמילוי הפנימי. מצב צבירה שנקרא "טמפורה", שזאת מילה יפנית שמשמעה ציפוי הסושי בבלילה של קמח וטיגונו בשמן עמוק, הורס את כל האווירה הבריאותית שנקשרה לסושי ומוסיפה למנה המון שמן וקלוריות מיותרות.
1+מה יוצא לנו מזה? הרבה מאוד אורז לבן ללא סיבים תזונתיים. למרבה הצער רוב הערכים התזונתיים של האורז נמצאים דווקא באורז המלא. מעט דג סלמון או טונה כבושה. רצועה קטנה של אצה, על שלל ערכיה התזונתיים המשובחים, מעט ירקות, סוכר והמון המון נתרן שמקורו גם בדג הכבוש וגם במטבלים השונים, כגון: רוטב סויה ורוטב טריאקי. בשורה התחתונה: אין כאן יותר מידי דברים בריאים כפי שאולי היינו רוצים לחשוב.
הנטורופתית שרה בר אשר, מרצה בנושאי "תזונה ותעשיית המזון". sarabarasher.co.il .0545493632
